סכפ''ש באפי: כשהיא הייתה רעה

הקדמה לעונה 2

(בהקדמה ספוילרים ליהוקיים קלים להמשך העונה)

שנות ה-90 המאוחרות היו נקודת מפנה בתולדות הטלוויזיה. אלו היו השנים שבהן יוצרי תכניות הטלוויזיה החלו לספק תכנים ברמת עלילה והפקה שלא נפלה מזו של טובי זוכי האוסקר. קל ונכון לציין את אוז (1997), הסופרנוס (1999) והבית הלבן (1999), כמובילות המהפך המדובר. נוסף על אלו, נכון לטעמי לציין גם את באפי כאחת התכניות ששינו את הנוף הטלוויזיוני.

באפי עלתה בעת שסדרות מד"ב כבר זכו לעדנה בפורמט הטלוויזיוני (מסע בין כוכבים, בבילון 5, תיקים באפלה ועוד), אך סיפורי פנטזיה, או לפחות כאלו בעלי עלילה של ממש ואינטלקט מינימלי, לא נראו על המסך הקטן.

על כן אי שם בשלהי שנות ה-90, כאשר ערוץ 2 החל לשדר תכנית בשם "באפי ציידת הערפדים", התיישבתי אני מול המסך בציפייה לחזות במה שהאמנתי שיהיה כישלון טלוויזיוני. עם זאת, כבר לאחר הפרק הראשון הבנתי כי זו סדרה שונה ומשונה, והראשונה, למיטב זיכרוני, שהציגה במרכזה אישה חזקה, שעצם היותה חזקה לא הפך אותה לפחות נשית או אנושית.

את העונה הראשונה של באפי אהבתי. העונה הציגה מספר דמויות חביבות וסיפורים שבועיים שהיו אבל לא היו העיקר. אך הייתה זו העונה השנייה שהפכה אותי לחובבת מושבעת של הסדרה. זו העונה שבה הצטרפה מרטי נוקסון לצוות הכותבים, זו העונה שבה סת' גרין הצטרף לצוות השחקנים, זו העונה שהציגה לנו את ג'ולייט לנדאו וג'יימס מאסטרס בתור צמד חמד הנבלים האהוב עלינו. זו העונה שמביאה אותי, גם למעלה מעשור לאחר שצפיתי בה, לכתוב על הסדרה.

ואף כי גם עונות מאוחרות היו טובות, וניתן לטעון כי השוואה בין פרקים מסוימים בהן לפרקי העונה השנייה תטה את הכף לטובת הראשונים, הרי שלטעמי, בכל שנותיה לא הייתה לבאפי עלילה עונתית חזקה, סוחפת ומרגשת מזו של העונה השנייה.

כאשר צפיתי ב"באפי" בזמנו, שתי העונות הראשונות נדמו לי כעונה אחת ארוכה במיוחד. מן הסתם כיוון שערוץ 2 שידר אותן ברצף, אך דומני שגם מפני שהפרק הראשון בעונה השנייה ממשיך את כל קווי העלילה של הראשונה ולא פותח קשת עלילה חדשה.

למשולש האהבה שלי ארבע צלעות

הפרק מתחיל באקספוזיציה הנדרשת של הדמויות – וילו וזאנדר מטיילים להם ברחבי סאנידייל ודואגים לעדכן את הצופה באירועי הקיץ החולף תוך משחק משעשע של ציטוטי סרטים. מסתבר כי השניים הם חובבי קולנוע מושבעים, ולפיכך כל הציטוטים הם של קלאסיקות משנות ה-60 עד תחילת שנות ה-80 – כלומר סרטים שכמעט כולם קדמו להולדת הדמויות – אך אולי הסיבה היא שהשורות הנאמרות על ידי הדמויות בנות הטיפש-עשרה נכתבו על ידי תסריטאי בן שלושים, אותו תסריטאי שבפרק הראשון של באפי השתמש בג'יימס ספיידר

עם זאת, בעונה השביעית בפרק "Selfless" ניתן לראות כי באפי נוקטת גישה שונה, על אף ניסיון העבר. באפי מודיעה כי היא תאלץ להרוג את אניה במהלך ויכוח שבו הצדדים מאזכרים מספר אירועים משמעותיים בחיי הסדרה, ואז זאנדר מטיח בה:

|ltr| “... You think we haven't seen all this before? The part where you just cut us all out. Just step away from everything human and act like you're the law.”

לכך משיבה באפי: 

|ltr|“... at some point, someone has to draw the line, and that is always going to be me. You get down on me for cutting myself off, but in the end the slayer is always cut off. There's no mystical guidebook. No all-knowing council. Human rules don't apply. There's only me. I am the law.”

[1] בין העונה הראשונה לשנייה השתתפה שמ"ג בסרט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", שבו נאלצה לקצר את שערה. הסרט היה עתיר בכוכבי הנוער של שנות ה-90. ג'יימס ספיידר לא נמנה עמם.

[2]  אחת משורות המחץ הטובות בסדרה, לטעמי, עוקב אחר סצנה זו והוא עצתה של קורדליה לבאפי:

|ltr|“Whatever is causing the Joan Collins 'tude, deal with it. Embrace the pain, spank your inner moppet, whatever, but get over it.”

הציטוטים נלקחו מ-buffy world