הממיר 8/5/12

10. מד מן, עונה 5 פרק 9
על שנות השישים אוהבים לומר שמדובר היה בעשור של התפכחות, מאפיין שכמובן נוכח ב"מד מן" מאז יומה הראשון, אבל הפרק הזה סיפק התפכחות מהירה במיוחד עבור כמה וכמה דמויות. שם הפרק הוא At The Codfish Ball, כלומר "בנשף של דג הבקלה", שיר של שירלי טמפל מתוך הסרט "קפטן ינואר". השיוך המיידי של השם נוגע לסאלי, שאחיה מספר שהיא שונאת לאכול דגים ועל כן מייגן מגישה להם מנת ספגטי. באולם הנשפים נטול המדרגות, לבושה בשמלתה החדשה, סאלי דווקא מקבלת את מנת הדג וטועמת מבשרו בלי הרבה הנאה, אבל ילדים גדולים אוכלים את מה שמוגש לפניהם.

רוג'ר מזמין עבורה "שירלי טמפל", קוקטייל נטול אלכוהול, ומעט אחרי כן כשהיא הולכת לשירותים, היא מקבלת את סטירת הלחי כשהיא רואה את רוג'ר ומארי עושים את מה שהם עושים. סאלי חוזרת אל השולחן ושם המלצר שואל אותה אם סיימה עם המשקה. כן, היא מאשרת. "שירלי טמפל" תמימה מדי עבור סאלי, עכשיו כשהיא יודעת עד כמה העיר מטונפת. ההתפכחות המהירה הזו מזכירה במידת מה את הפרק "המבוגרים" מהעונה השלישית, כאשר נודע שהנשיא קנדי נרצח. אירוע מכונן שאילץ את האומה ואת הדמויות להתעורר. אצל סאלי אין קרבנות בנפש, אבל יהיה מעניין לראות אם וכיצד תושפע מהעניין.  להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)



10. דוקטור הו, עונה 6, פרק 4
ברמת הסיפור והביצוע הפרק זורם, מרתק, משעשע וקצת קריפי ("בית" ויחסיו עם פקודיו). אבל מה שעושה את הפרק מצוין ממש הוא פיתוח היחסים בין הדוקטור והטרדיס שהיא היא אשתו האמתית. הם גם רבים, גם מתווכחים, גם אוהבים ובכלל לא מסוגלים להיפרד אחד מהשני. אנחנו לומדים מספר רסיסי מידע מעניינים על עברם, למשל שהטרדיס הייתה כבר ספינה ישנה כשהדוקטור "שאל" אותה ולא החזיר. דוגמא נוספת: הדוקטור מטיח ברגע עצבני בטרדיס שהיא לא לגמרי עובדת ולא תמיד מביאה אותו לאן שהוא רצה והיא עונה שהיא תמיד מביאה אותו לאן שהוא צריך להגיע, מה שמעורר את השאלה האם הטרדיס שקיימת בכל הזמן והמרחב בו זמנית היא בעצם זו שמאתרת את המקומות והזמנים שצריכים את ההתערבות של הדוקטור ומכוונת אותו לשם גם במקרים שבהם הדוקטור חושב שהיעד הנבחר היה הבחירה שלו? להמשך קריאה (נעם ברג)

10. ילדי האנרכיה, עונה 4 פרק 3
שם הפרק, "דורילוס", על שם נמלי הדם, יאה ונאה. כשם שמדובר במוות איטי ומייסר לאותו אדם מסכן שהנמלים מאכלות את בשרו, כך גם SAMCRO גוססים, וגם שם זה איטי ומייסר. ובניגוד לעונה השנייה שבה המרורים בין קליי לג'קס ערערו את היסודות של המועדון, וכמובן הסוד העצום של טיג, הפעם נראה שמשהו גדול אכן יקרה, ולו כי העונה הזו מצליחה שוב ושוב ללכת בשביל מוכר ובכל זאת לסטות הצדה. הפעם כולם משקרים לכולם, כולם מסתירים מכולם. מי שבכל זאת חושף משהו למישהי, מאוים בשיסוף גרונו.

באותו מעמד עם צ'ארלי הוואהאהי(הי?) בובי נחשף לעד כמה שווה המילה של קליי. "אני נותן לך את המילה שלי שאתה תחליף אותי". "אני נותן לך את המילה שלי שאנחנו לא מוכרים למקסיקנים במחיר גבוה יותר". חצי-החיוך הזחוח שאחרי כן בטח היווה חותמת לעלבון של בובי. זו כמובן הסיבה שהוא לא השתכנע אפילו קצת ובכל זאת הצביע נגד הסמים. טיג, לעומתו, כמו ילד שמנסה לרצות את האב שדוחה אותו מעל פניו, הצביע בעד.

ואפרופו אבות, הסיפור עם אביו של ג'וס גם מרגש וגם מסקרן. הם באמת עד כדי כך גזעניים? כלומר, שמענו מהם ביטויים כאלה ברבות הזמן, אבל האם הם באמת ינדו אחד משלהם רק כי דם שחור זורם בעורקיו? אני ממש רוצה להאמין שלא. אני לא יודע בדיוק לאן השריף חותר, אבל אני סקרן לדעת ומקווה שזה לא יהיה מטופש כפי שזה עלול להיות. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)



9. צדק פרטי, עונה 3 פרק 2
בדיוק באתי לכתוב על קשרי העבר ששבים ומופיעים, ואז אני רואה בדיעבד את שם הפרק – "לחתוך קשרים". גרהם יוסט, יוצר הסדרה, אוהב להביא חברים שאיתם עבד על יצירות קודמות. הוא היה בעבר מהאחראים על "אחים לנשק", ומשם הביא לפרק הראשון העונה של "צדק פרטי" את ניל מקדונו, שהיה שם באק קומפטון וכאן הוא מחסל המאפיה רוברט קוארלס; ואת פרנק ג'ון יוז, לנצח ביל גארניר, שגילם בפרק השני כאן את טרי פאו הנאלח, המסגיר את עמיתיו העדים תמורת בצע כסף. את שניהם ניתן היה למצוא בסדרה הבאה של יוסט, "בומטאון" המשמימה, ממנה הגיע בפרק הנוכחי גם מייקלטי וויליאמס, שנראה כי עתיד להישאר קצת בתור הרשע העונתי – הוא גילם כאן את אלסטין ליימהאוס חובב המסת הידיים. לא מאגס בנט, אבל לא רע מההתרשמות הראשונית.

בנוסף לכל האנשים מעברו של יוסט, קיבלנו גם אחת מעברו של ריילן ומעברו של אלמור לנארד ומעברי שלי: קרלה גוג'ינו אהובתי, שבפרק נקראת עוזרת מנהל גודאול, אבל קפיצה אקראית לימד"ב העלתה ששמה הפרטי, שכלל לא נאמר בפרק, הוא קארן. מקרי? מן הסתם לא. תכל'ס היא שבה ומשחזרת לכל דבר את דמותה כקארן סיסקו מהסדרה המלבבת אך קצרת הימים שנשאה את שמה. כאן היא נקראת על שם בעלה לשעבר ("מתי התחתנת?" – "כמה חודשים לפני שהתגרשתי"), קארן גודאול. כמה נהדר, קרוס אובר מופנם שכזה שמחבר בין שתי דמויות שאני מאוד אוהב. אהבתי את העובדה שהיא, ווינונה וריילן היו באותו חדר באותו זמן, המבט שנתנה בהם כאשר התנשקו – אני תוהה אם זה משהו שתהיה אליו התייחסות או בעצם מעין סגירת מעגל מרירה. מאחר שפעם קארן הייתה קרובה ללבי, ולו לזמן קצר, מבאס לראות את מבטה כך.



אשר לשלושה מעברו של יוסט – אין חיתוך קשרים במקרה שלהם (מה שמפתיע הוא שנדרשו שלוש עונות עד שיגיעו, בדרך כלל זה לוקח אצלו פחות זמן). עם אלה אני סבבה, אבל הייתי מצפה לחיתוך הקשר עם דיקי, או לכל חיתוך שהוא מצד בויד קארודר כלפי דיקי בנט. ממש אהבתי לראות את בויד נכנס לכלא בפרק הקודם, חולף בנונשאלנט על פני דיקי ודיואי. חשבתי לעצמי שזה ממש כמו "נמלטים" רק טוב, שכל זה בשביל לנקום בדיקי ולבוא עמו חשבון על הירי באווה. אבל זה? בשביל כסף? אנטי קליימקס של ממש. לא עוזרת העובדה שאני לא סובל את ג'רמי דיוויס, שמגלם את דיקי.

אבל בינתיים שני הפרקים הראשונים די נעים על מי מנוחות, מניחים להם יסודות בניחותא. הם מבדרים ומסקרנים, אבל קצת מזכירים את פרקי הסטנד-אלון של העונה הראשונה, שחיבבתי אבל אין מה להשוות בינם לבין העונה השנייה. זו מן הסתם אשליה, ענייני הפרק הראשון כבר זכו לשני משפטי המשך שמרמזים על עיסוק נוסף בהם בפרק הבא, והפרק השני הציג לנו את ארט בשיא גדולתו והקנה לו נפח; כך שבינתיים אפשר לרשום אותי כמבסוט, אבל אני מקווה להעלות הילוך בפרקים הבאים. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. הישרדות VIP, פרקים 1-2
העונה הראשונה והאחרונה שצפיתי בה במסגרת הגרסה הישראלית של "הישרדות" הייתה הראשונה. אחרי מריחת זמן אטומית ואי אילו תאי מוח שלעולם לא אקבל עוד, ידעתי שיחסיי עם התוכנית הזו נגמרו. עד לאחרונה, מסתבר, כשהתברר שהולכת להיות גרסת סלבס.

הנהייה אחרי תרבות הסלבס היא לא ממש חלק מחיי. בשלב מסוים הפסקתי לנסות להבין מי הם אותם תוצרי טלנובלות-ומאוחר-יותר-ריאליטי שזכו לראיון עמוק בעיתון והצהירו בו על האמת הפנימית שלהם, אבל בתוכנית כמו "הישרדות" העניין הזה שונה. מעבר לאנה ארונוב בביקיני, מטרה נעלה בפני עצמה, "הישרדות" מצליחה להוציא ממתמודדיה את לשד נשמתם, את פרצופם האמיתי אחרי שרעבו ותיככו עצמם לדעת, וכבר על הנייר היה אלמנט מציצני מרתק בלראות אותם מושלכים על אי ומשוסים זה בזה.

הפרק הראשון הצדיק את הציפיה הזו והציג נראטיב כמעט מושלם. הוא היה מוצלח הן מהבחינה המציצנית הזו והן בהשתלשלות האירועים. הפתיחה הסמלית עם משימת התנפלות של אנשי הביצה אל תוך ביצה אמיתית (תכל'ס זה היה בוץ, אבל נחליק), שבסופה ניפתה את מי שכבר בשלב ההוא הסתמנה כמעצבנת מכולם, איריס בר און, סיפקה התחלה משמחת למדי. עד מהרה התברר שיש לה טוענים ראויים מאוד לכתר המפוקפק, בראשם איתי שגב על חפירותיו הארכיאולוגיות וניסיונות ההצחקה הבלתי פוסקים (והבלתי מצחיקים), ובוקי נאה כמשקיף מהצד שלבסוף מתפלא על כך שנשאר בצד. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8. עקרות בית נואשות, עונה 8 פרק 20
קשה מאוד דרכם של החוזרים בתשובה בויסטריה ליין. ברי זוכה לתזכורת כאובה מהעבר הלא רחוק שלה, עת הביאה כל ערב גבר אחר הביתה, ואילו קרלוס זוכה למלחמה אמיתית עם אשתו על כספה של אלמנה עשירה וזקנה.
אין לקחים רבים שאפשר להפיק מהסיפור המתגבש בפרקים האחרונים, אבל  אחד הדברים שמפתיעים ומשמחים אותי כל פעם מחדש, הוא אמונו של מארק צ'רי, היוצר, בכוח המשיכה של נשים בנות ארבעים פלוס. לינט מוצאת מחזר בדמותו של הבוס העשיר והנאה של טום, ברי כנראה תמצא יותר מהגנה משפטית אצל העו"ד  שלה, וסביר להניח שגם גבי וסוזאן, אם ירצו - ימצאו עצמן במערכת יחסים אוהבת.

הקטע שבו הגברים בשכונה מתאגדים כדי לעזור לבנו של מייק לבנות מכונית היה יכול להיות נוגע ללב הרבה יותר, אם הילד המשחק היה נראה קצת קפוא פחות. כנראה לא מספיק להיראות כמו ליאונרדו דקפריו ג'וניור, צריך גם לדעת לשחק.

בסך הכול פרק טוב, המתאים לסטנדרטים הרגילים של עקרות בית נואשות. (זלפה)

8. אננדה, עונה 1 פרק 2
הפרק הקודם הסתיים באנה, המטיילת הישראלית, נטושה בגסטהאוס הודי שכוח ונתונה לחסדיהם האדיבים של עומר ואמיר. אנה אז היתה נתונה בהתמודדות מול שלוש חזיתות: החבר הנוטש בארץ, הסביבה ההודית הלא מוכרת וכן הקריסה הגופנית המתבקשת. בפרק הזה אנה משתקמת יפה מקדחת המטיילים שתקפה אותה, אך שתי החזיתות האחרות עודן כאן.

אנה נחושה בדעתה לחזור לדלהי ומשם לארץ, וחלק משמעותי מהפרק מוקדש לנסיעתה במשאית יחד עם שני השותפים החדשים. הצילום הוא כמעט דוקומנטרי, עם חצאי משפטים ותזוזות טבעיות שיוצרות רושם לא מתוסרט ונעים מאוד לצפייה. בצורה דומה, הדיאלוג עם החבר בארץ מיטיב להעביר את התחושה המוכרת כ"כ של שיחה שמסתובבת מסביב לכוונה האמיתית של הדוברים. החבר מנסה למעשה להיפטר מאנה, ונוח יהיה לו הרבה יותר אם היא תמשיך את הטיול בהודו הרחוקה. אנה, שכבר מצטיירת כבחורה נוקשה שמתקשה לוותר על השליטה במצב אינה מתכוונת להישאר, אבל מובן שבסוף היא נשארת.



בכך אנה נפטרת (זמנית לפחות) מחזית החבר, ומגיעה לחורבה כלשהי עם עומר ואמיר רק כדי לגלות את מה שאנחנו כבר הבנו - שהשניים הם, איך לומר, ערבים. דנה מודן מפליאה להציג בטקסט ובמשחק את ערבוב המבוכה, הפחד והפוליטיקלי קורקט שסופו, גם הפעם, כניעה לשני החברה החייכנים בחשש לא מוסתר. אנה מעוצבת כאן כאישה שמתקשה להתמודד עם אירועים בלתי צפויים, ואין ספק שהודו עוד תספק לה הרבה כאלה. מעניין יהיה לראות איך מודן תפתח ותפצח את המורכבות הלאומית בלי לפגוע בקו הקליל מצד אחד ובלי להפוך לתצוגת שאנטי-כולם-אוהבים-את-כולם. בינתיים אפשר להתרווח וליהנות ממשחקם המצוין של קייס נאשף ומשה אשכנזי בסדרה קלילה ואינטליגנטית. (מירב)

8. המפץ הגדול, עונה 5 פרק 19
הבנים מתארגנים לסופ"ש של מרתון משחקי וידיאו. ברנדט מכריחה את האוורד לצרף גם אותה (ומתנהגת כמו השילוב הרגיל שלה של חמודה ומפחידה: "פיו! פיו! תמותו!"), לפני לא ממש אכפת אם לנארד רוצה לשחק בלעדיה, ועיקר הפרק מתמקד באיימי, לה שלדון הבטיח שיבוא לאירוע משפחתי. כרגיל, הפתרון של פני קשור באלכוהול, ואיימי הזועמת מעוררת סצנה באמצע המשחק, אבל זה כלום לעומת הסצנה שראג' מעורר, אחרי שהוא רק רצה סופ"ש עם החבר'ה.

- ראג': "יש לכם מושג מה זה להיות היחידי בלי חברה?! ואפילו אם אשיג אחת, זה עדיין יהיה *אחרי* שלדון קופר!!!"
- איימי: "החבר שלי מעדיף לשחק סטארטרק מאשר לבלות איתי..."
  פני: "וורז, לא טרק, הם מתעצבנים כשמבלבלים ביניהם"
  איימי: "למה, מה ההבדל?"
  פני: "אין שום הבדל!"
- שלדון (על ההתנהגות המתקתקה של ברנדט בזמן המשחק): "זה הדבר הכי סכריני ומחליא שראיתי בחיים. ואני שותה מיץ דרך סוכריית שוש".
(דורון ז)

7. בנות, עונה 1, פרק 1
כשמציגים את הסדרה "בנות" כסדרה של HBO על ארבע בנות בניו יורק, קשה שלא לחשוב על הסדרה "סקס והעיר והגדולה", במיוחד כשהיא משווקת כגרסה של "סקס והעיר הגדולה" פוגשת את המציאות, וכשבמהלך הפרק עצמו אנו פוגשים באחת הדמויות שהיא מעריצה של הסדרה והסרטים שבאו בעקבותיה ואף רואה את עצמה כמישהי שיכולה להיכנס לנעליה של קארי.


© 2012 Home Box Office, Inc. All rights reserved.   

עבורי, ההשוואה הזו, לפחות על פי הפרק הראשון, לא עושה טוב במיוחד לסדרה. בפרק הראשון של "סקס והעיר הגדולה" כבר הכרנו ארבע דמויות של נשים מובחנות מאוד. בפרק הראשון של "בנות" דמותה של האנה מאפילה על כל שאר דמויות הבנות, שהייחודיות שלהן לא ממש ברורה או מעניינת. גם החברות בין הבנות שהועלתה על נס בסדרה "סקס והעיר הגדולה" נראית כאן כמעט ולא קיימת, ואם כן אז אקראית ביותר ולא בעלת חשיבות ממשית. שלא לדבר על כך שמערכת היחסים של האנה עם אדם נראית כמו מערכת יחסים עם מי שב"סקס והעיר הגדולה" היו מתייחסים אליו כדמות הביזר השבועי, ולא כמי שאמור לספק את סיפור מערכת היחסים הרצינית של הדמות הראשית. הסיבה העיקרית לכך שאני מתכוונת לתת צ'אנס נוסף לסדרה נעוצה במערכת היחסים של האנה עם הוריה, והסצנה שבה היא מנסה להשיג משכורת בתחום ההתמחות שלה ומוצאת את עצמה ללא עבודה וללא התמחות. אני רק מקווה ששאר הדברים שהפריעו לי בסדרה הם תוצאה של פרקי היכרות ולא משהו שיימשך לכל אורכה. (אורלי)

7. הכל לטובה, עונה 2 פרק 3
אני לא יודע אם זו מייגן מולאלי שגרמה לכך או שזה משהו שקרה באופן אורגני, אבל הפרק הזה של "הכל לטובה" היה הנצפה ביותר בסדרה עד לאותה נקודה. אני יכול רק להצטער שהוא לא היה טוב יותר. אני מת על מייגן מולאלי, אבל אני חושב שהפרק לא ממש הצליח למצוא איזון בינה לבין היתר. קשה לי להניח את האצבע על מה שלא עבד, התחושה שלי היא בעיקר שהפרק לא הספיק לבסס את מערכת היחסים ששררה בינה לבין החברים – זו שהאופטימיות המידבקת שלה כה תרמה לה – כדי לפרק ולהרכיב אותה מחדש עד סופו. גם היחסים בינה לבין פני נדמו חפוזים ולא הקנו את תחושת "בנות גילמור" שהתיימרו לעשות, אולי כי הן לא דיברו מספיק מהר. סצינת העימות-בשיר בין פני לבין אמה הפכה מביך בשלב מוקדם מאוד שלה ונמשכה יותר מדי זמן.

מה שכן אהבתי זה את מגפת התיירים בשיקגו שמשפיעה על חיי כולם – מקס עם הלימוזינה, בראד וג'יין (להלן בריין) שהצטיינו במיוחד עם האימפרוב שלהם, ובסופו של דבר על ההופעה של דיינה ופני מול קהל גדול ונלהב למדי. מעבר לניסיונות המטופשים של בריין לאימפרוביזציה, תחום שרוב הקאסט אכן מגיע ממנו, הדבר שהכי הצחיק אותי בפרק היה דווקא אלכס, במפתיע. ההשפעה המתמשכת של אביזר הצוואר המוזר הזה עליה הייתה מאוד מבדרת. אחרי החישוק הבלתי נראה בפרק הראשון ועכשיו הצוואר המקובע, מסתבר שאלישה קאת'ברט מצאה נישה טובה בקומדיה פיזית. גם דייב היה חביב הפרק, אבל בעיקר הודות לתגובות של האחרים לנבאחיות הפעילה שלו.

עד כה בשלושת הפרקים הראשונים לעונה, אני מרגיש שיש יותר פספוסים מאשר פגיעות. עכשיו כשאני חושב על זה, זה קצת דומה לעונה הראשונה, שבה הפרק הראשון היה מצוין ואז הבאים אחריו קרטעו (ולכן גם שודרו לקראת הסוף בלי קשר עלילתי). אני מקווה שההמשך ישתפר מהותית כמו אז. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)
 
6. משחקי הכס, עונה 2 פרק 5
ספוילר מינורי לפרק האחרון של "סאות' פארק" ששודר בארה"ב (16.07) לפניכם: במהלך הפרק ראינו את מר גרייסון ממפה עבור הילדים בכיתה את אירועי הסדרה "משחקי הכס", ממש כמו בשיעור היסטוריה. ברגע המבריק והאגבי הזה קיפלו טריי פרקר ומאט סטון את היגיעה ששורה בבסיס "משחקי הכס". אני עצמי התלוננתי רבות בעונה הראשונה על תחושת הפרטנות המלאה שגורמת לי לחשוב שאני בשיעור היסטוריה, מעט מדי ריגושים ויותר מדי דברים לזכור. גם אם צפייה נוספת עשתה עם העונה חסד, בשלב הזה בעונה השנייה, כשחציה מאחורינו, אני מצפה שהאקספוזיציה פאקינג תיגמר.

זוהי לא "הסמויה" שבה כל עונה מגוללת סיפור חדש, אלא אנחנו נמצאים בהמשך ישיר לעונה הראשונה ובכל זאת התחושה היא של בילד-אפ בלתי כלה, וזה נכון לכל חזית. טיריון ורקיחת האש, דאינריז ומסעותיה, טיאון (תכל'ס היחיד מביניהם שבאמת מייצר עניין, לטעמי) שהולך לשטות בסטארק, סטאניס שמצרף את לגיונות אחיו לשלו, אריה מטה אוזן לשיחותיו של לאניסטר האב, ומעבר לחומה חבורת אנשים בשחור יוצאת למבצע גרילה. שורת לגו נוספת נבנתה לקראת המבנה הסופי, האח הידד.

האקשן היחיד הגיע כאשר רנלי נרצח כצפוי על ידי בן הצללים של סטאניס, מה ששיווה איזושהי ארשת של התקדמות. בכל זאת, דמות מוכרת מוצאת את מותה. בנוסף אריה קיבלה שלוש משאלות מוות להחיל על מי שתרצה, וכידוע יש לה רשימת שמות שהיא מונה על ערש יצועה, אבל בחרה דווקא באחת הדמויות השוליות ביותר שחזינו בהן. זו מן הסתם רק ההתחלה, טבילה של האצבעות במים, אבל לא חבל לבזבז את זה כך? מן הסתם לא חסרים מענים שימלאו את מקומו באותו סאדיזם ראוי לשמו.

"משחקי הכס" אינה "הסמויה" גם במובן שהיא אינה מצליחה ללהטט בין מיליוני הדמויות תוך שהיא מוודאת שכולן מעניינות ומנומקות, מה שהופך את הרגעים המשמימים לקשים עוד יותר. בכל זאת נמנו בפרק הזה כמה רגעים יפים: דאיניריז מוותרת על העושר לטובת הג'ורה, צי וחייל עצום לטובת ספינה אחת. מסתמן שאוטוטו זה יעבוד לתיאון, אין סיבה שגם היא לא תצליח. כמו כן אהבתי את החיבור בין קאטלין לבריאן, האחת אם שמתגעגעת לילדיה והאחרת גדלה כל חייה ללא דמות אם. מאוד יפה.

השבוע הבא יתחיל את החצי השני של העונה, ואני ממש מקווה שהוא לא ימשיך להימרח עם עוד מנות מדודות לא מספקות מכל חזית. לא ככה בונים סדרה. (yaddo  מבלוג קפה + טלוויזיה)

© 2012 Home Box Office, Inc. All rights reserved.   

בסוף העונה יהיה מבחן

6. Veep, עונה 1 פרק 1
הפרק הראשון בסדרה החדשה של  ג'וליה לואיס דרייפוס, איילין מ"סיינפלד" המיתולוגית, עורר בי געגועים עזים ל..."פולישוק" (ל"סיינפלד" שמשודרת בשידורים חוזרים בלופ קצת יותר קשה להתגעגע). אם ראיתי שם פוטנציאל לפרקים הבאים הוא נעוץ בעובדה שזיהיתי את דמותו של דן עם קוזו, ואת דמותה של איימי עם תקומה.  לעומת זאת דמותה של סלינה מאייר, סגנית הנשיא, לא הצליחה עדיין לעורר אמפתיה כלפיה כמו דמותו של פולישוק, והאמת היא שמצאתי את חלקו הראשון של הפרק די משעמם, עם שיפור קצר לקראת סופו. אני עדיין נותנת צ'אנס. (אורלי)


© 2012 Home Box Office, Inc. All rights reserved. GRAY PICTURES llc

אם תצביעו לי, אני אבטל את המבחן על "משחקי הכס". וגם את המבחנים בלשון, ספרות, תנ"ך ופיזיקה.


בשולי הממיר

כריס אייגמן, שהיה ג'ייסון סטיילס ב"בנות גילמור", התארח בסדרה "בנות" בתפקיד אליסטייר, הבוס של האנה בהתמחות.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il