הממיר 16/5/11

9 איך פגשתי את אימא, עונה 6, פרק 15
אפשר לומר שכל הפרק היה מריחה של האיחוד המצופה של זואי וטד. אז אמרתי. אבל הוא היה עשוי כ"כ כיפי ונחמד, שאפשר לסכם אותו כמריחה מוצלחת ביותר. היה שם קטע קריינות לא שגרתי של מרקוס במקום טד, אמא קרציה בטלפון ברגעי השיא מוסיפה הערות חשובות - לעוד מישהו זה הזכיר את "ג'ויס?" מהסרט "רק ידידים"? ההרכבה הפאזלית של הגרסאות השונות דרך הטלפון הייתה עשויה נורא נחמד. בכלל, ערוצי התקשורת של כולם שם נורא מהנים - הפעם זה היה בארני שמספק פרשנות סובייקטיבית למושג "ארכיטקט" וזריקת אחריות לשנאה כלפי זואי מאחד לשני. איכשהו, למרות שכל מה שקרה בפועל היה להודיע על הפרידה מהקפטן על לוח החקירות של מארשל ולגרום לזוג המדובר להתוודות על חיבתם ההדדית, נורא נהנתי מהדרך עצמה. לתוצאה, אם יהיה צורך, נדאג בפרקים הבאים. ואם יש צורך להוסיף, אני גם חשבתי שזואי הייתה נורא חמודה עם הקטשופ. (Little cloud)|rlm|

9 פרינג', עונה 2, פרק 15
אהבתי את הבחירה לקחת אותנו בחזרה לשנות השמונים (כולל פתיח הולם) כדי לשמוע את סיפורו של וולטר על מה שקרה לפיטר. שני אבות נמצאים במעבדה בלי לנוח - וולטרנייט עובד ומנסה תרכובות שונות, וולטר צופה ומעיר אך לא מנסה בעצמו. אותו וולטר שלימדו אותנו במהלך פרקים קודמים שהיה איש די רע עד שהוצאת חלקים ממוחו הפכה אותו לקשיש חמוד ומבולבל מתגלה כאן כאב נעדר אך דואג ואוהב. התרופה נמצאה מאוחר מדי כדי להציל את פיטר שלו, ופיטר של וולטרנייט היה בסכנה כי הצופה הפריע לוולטרנייט ברגע המכריע וגרם לו לפספס את העובדה שהתרכובת הנכונה בידיו. וולטר השבור מוצא דרך לעבור ליקום המקביל ולא רק לצפות בו מתוך כוונה להציל את פיטר של וולטרנייט, לא מתוך כוונה לחטוף אותו. הגאון המרושע שהאמנו שהוא היה השאיר איתו את פיטר רק כי הוא לא היה יכול לראות את ליבה של אשתו נשבר שוב (גם במחיר שבירת ליבה של האם מהיקום האחר). דווקא וולטר החביב הוא זה שמוצא צידוקים למעשה הזה וממשיך לנסות להסתיר אותו מפיטר.
עוד דבר שלמדנו על וולטר בפרק הזה הוא העובדה שהוא בחר להעתיק המצאות. נכון, הוא היה גאון מספיק כדי לבנות את החלון יחד עם בל, אבל הוא בחר להשתמש בו כדי לצפות בטכנולוגיה המתקדמת של היקום המקביל ולהעתיקה ולא כדי ליצור בעצמו. כאמור, גם את התרופה הוא ניסה להעתיק מוולטרנייט ולא לפתח בעצמו (אפילו במקביל - לנסות תרכובות שונות כדי להאיץ את התהליך או לנסות בעצמו את השיפורים שהוא חשב עליהם כשראה מה וולטרנייט עושה). האם כל מה שראינו בפרקים הקודמים שוולטר עשה היה בעצם העתקה? או אולי ראינו שילוב של העתקה ויצירה או אפילו רק דברים מקוריים? האם וולטרנייט הוא הגאון האמיתי או שגם בוולטר יש גאונות יצירתית? עד כמה הם שונים זה מזה, בעצם? מהסיפור על שני הפיטרים הגוססים מאותה מחלה גנטית אנחנו יכולים לנחש שגנטית בני שני היקומים יהיו זהים. זה פותח פתח יוצא דופן לדיון על תורשה מול סביבה ברמה שאפילו מחקרי תאומים לא מסוגלים לה.
גם בל, הנעלם הגדול של הסדרה, מתגלה בפרק כשונה ממה שחשבנו. וולטר מספר לנינה הצעירה שבל הוא הפזיז מבין השניים - הוא זה שניסה לשכנע את וולטר להסתכן ולעבור ליקום המקביל ולא רק לצפות בו. האם בל הוא בכל זאת הרשע בכל הסיפור כמו שנדמה היה בעונה הראשונה?
הצופים חזרו בפרק הזה כדי להסביר דברים שנאמרו בעבר. הצופה ניסה לצפות ברגע חשוב ושינה אותו - ולכן נאלץ לשנות רגע נוסף ולהשיב את האיזון על כנו (דבר שהוזכר על ידיו בעבר). הם גם פתחו לנו פתח לתעלומה החדשה - למה, בעצם, פיטר כל כך חשוב? קודם נראה היה שעובדת היותו מהיקום המקביל משנה, אבל הרגע שבו ניסה הצופה לחזות לא היה קשור כלל למעבר בין יקומים אלא לפיטר עצמו.
בעיני הפרק הזה הוא דוגמה נפלאה ליכולת לתת תשובות לשאלות אבל לפתוח הרבה מאוד שאלות אחרות בתהליך. אני מאוד מקווה שהכותבים הפנימו ושמעכשיו נראה עוד מהיכולת הזו - שאלות חדשות ומסקרנות כתוצאה מתשובות לשאלות קודמות ולא רמזים תפלים למסתורין שאינו מסתורי יותר. והכוכב האמיתי של הפרק היה, כמובן, הצפלין. איך לא? (מורן)

9 סאטרדי נייט לייב, עונה 36, פרק 20
טינה פיי חזרה. והיא בהריון מתקדם עם ילדה השני. והתכנית משודרת ביום האם. אז איך חשבתם שהתכנית תיראה? הגברת הראשונה של הקומדיה האמריקנית מצליחה שוב במגע הזהב שלה, ומביאה תוכנית מן הטובות שראינו - שכמעט כולה מוקדשת להריון והורות - נושאים שבדרך-כלל מוזנחים בקומדיה האמריקנית. בשביל לעשות את זה החזירו לבמה את מיה רודולף, בהריון מתקדם עוד יותר, ואת דארל האמונד (לא בהריון, סתם מחקה את דונלד טראמפ). אני לא יודע אם פיי היתה מעורבת גם בכתיבה אבל זה נראה ככה - והתכנית היתה מושחזת מתמיד. החל ממונולוג הפתיחה, שמתחיל בשיר סנטימנטלי לילדים שברחם וממשיך לפזמון "אתה ההוכחה שההורים שלך קצת פישלו, כשהם עשו את זה, עושים סקס לוהט". הפוגה קצרה עם מערכון סתמי-אך-מצחיק על בת הים הקטנה שמגלה בקרקעית הים את הגופה של בן-לאדן, שרה פיילין הכה-מתבקשת במערכון שריסק לחתיכות את נבחרת המתמודדים הרפובליקנים לנשיאות, מערכון נוסף (וחכם מאד) על אם ובת שבעצם צוחק על הפנטזיה של הורים שילדיהם יעריצו אותם, והשיא - מערכון פארודיה על לידות טבעיות של רוחניקים, מהמצחיקים ביותר שאי פעם ראיתי בתוכנית. כבונוס קיבלנו את "סטפון" ממליץ על מסיבות יום-אם דקדנטיות (רצוף פאשלות של ביל האדר שפשוט לא הפסיק לצחוק דווקא מפני שהכתיבה היתה טובה כל-כך). למרות שהדמות של "ליז למון" היא קצת קלישאה של רווקה-מתבגרת-עם-בעיות-מחויבות, טינה פיי מצליחה דווקא דרך SNL להכניס לפריים טיים את כל החוויות והחרדות של קריירה ואמהות בצורה כל-כך טבעית אבל גם כל-כך נדירה. כשרון. (אסף רזון)

9 סמולוויל, עונה 10, פרק 10: לות'ור
פרק מעולה, עם הפתעה בסיום שבחיים לא הייתי מנחש - ליונל לות'ור חזר! לא הליונל הטוב והמשעמם של העונות המאוחרות יותר, אלא ליונל חסר המעצורים, האיש שיצר את לקס. קלארק מתחלף עם גרסה מרושעת שלו מעולם מקביל, שם ליונל גידל אותו להיות אולטרא-מן, רוצח על שיודע כמובן גם לעוף (למה הרשעים בסדרה הזו תמיד מוצלחים יותר?). בעזרתו של אוליבר המקביל, קלארק הטוב מצליח להחליף בחזרה מקומות עם הרשע בדיוק כשכל החבורה מכוונת עליו נשקי קריפטונייט. לשמחתי, קלארק סולח לטס על הסודות ששמרה (הסתירה את העובדה שהיא לות'ורית ואת לקס הילד, שבינתיים גדל וברח), כך שאפשר להתקדם הלאה בעלילה בלי הבכיינות שתמיד אפיינה את הסדרה בעונות הקודמות שלה. משפט השבוע: "שום דבר לא אומר סליחה שהכפיל שלי מעולם מקביל ניסה להרוג אותך כמו פרחים". (דורון ז)

8.5 סמולוויל, עונה 10, פרק 9: פטריוט
העוינות הציבורית נגד סופר גיבורים מתגברת, וגנרל תוקפני במיוחד מוביל את המתקפה (קולונל סול טיי מ"בטלסטאר גלקטיקה", האיש והרטייה). אוליבר מתנדב לחתום ראשון בהתאם לחוק הרישום, ונחטף לכלא תת-מימי, שם איכשהו יודעים מה החולשה של כל גיבור. מתברר שהגנרל תחת השפעת דארקסייד (הוא משתלט דרך ה-dark side שיש בכל אחד מאיתנו), אבל לויס מצילה את היום בזכות יכולות הריגול שלה, ואם להשתמש באחת ממטאפורות הספורט הבלתי נגמרות של אקוומן, קלארק מעלה אותה מהספסל ומכניס אותה למשחק האמיתי - מגדל השמירה. ההפתעה של הפרק בעיני הייתה, שבצעד חסר תקדים בסדרה, שינו לגמרי את סיפור המוצא של אקוומן - עכשיו הוא המלך של אטלנטיס, והוא מצא לו מלכה, איתה ינהיג את בני עמו. וואט דה פא...? אין לי בעיה עם הסיפור, אני חושב שככה זה במקור בקומיקס, אבל אחרי שהכותבים קלקלו את כל הדמויות והפכו אותן לבני נוער אבודים, עכשיו פתאום נזכרים לעשות כזו פרסה? חצי עונה מסוף הסדרה?!? בקיצור, אחלה פרק, ויופי של עונה בינתיים, רק חבל שלא התעוררו כמה שנים מוקדם יותר. (דורון ז)

8 |rlm|GLEE, עונה 2, פרק 20
מאד אהבתי את פרק ה- Prom. למרות ההתחלה המקרטעת, מן האמצע והלאה הוא החל לצבור תאוצה ודרמה. חזרתו המוזרה של ג'סי אכן נראתה מיותרת ונראה שהומצאה רק כדי לחשוף את היחס האמיתי של פין אל רייצ'ל ולסלק את שניהם מן הבמה ברגע הקריטי כדי שלא יפריעו לדרמה האמיתית אצל קורט. ואכן הסיפור של קורט היה לבו של הפרק והוא היה עשוי בצורה נפלאה. אהבתי את ההסתכלות הרב-מימדית, שמציגה גם את האידיאליזם של קורט הצעיר וגם את גישת ה"אל תעשה יותר מדי צרות, יש אנשים שרק מחפשים תירוץ להתעצבן" של אבא שלו. גישה מקוממת, לכאורה, תבוסתנית ולא מתאימה לסדרת נעורים תזזיתית. אבל בפועל אי אפשר להתעלם מכך שגם בה יש חוכמה, לפחות מעשית. בכל נושא היחס לקורט ולהומואים הפרק מתמרן בצורה מתוחכמת בין אופטימיות לפסימיות. בין הרגע הנפלא שבו קרופסקי פורץ בבכי של חרטה על ההתעללות שלו, לבין העובדה שהוא עדיין לא מוכן לשאת שום דגל. בין הדברים שאמר אבא של קורט, שבדיעבד היו נבואת-זעם נכונה במידה רבה, לבין האופטימיות של קורט ("אולי הם התפתחו מספיק כדי פשוט להיות אדישים?"), ומשם שוב בין ההבנה הכואבת שהלעג והאלימות פשוט נכבשו מתחת לפני השטח ויצאו החוצה בצורה "מעודנת", לבין האצילות של קורט שהצליח בכל זאת לצאת, אולי, כמנצח. בגלל העקשנות לא להכנע לקיטש ולא להציע פתרונות של שחור-לבן אלא לזגזג בין שניהם ובין גווני האפור, הפרק יצא מצויין. ואפילו סו סילבסטר (במחווה לסרט "איש המרתון" ) חזרה להיות "סתם" מוגזמת ולא קריקטורה מוחלטת ("אני באה לענות אותך ואתה אומר לי בדיוק מה הדבר שאתה הכי רוצה? השבוי הכי גרוע אי פעם!"). (אסף רזון)

8 עקרות בית נואשות, עונה 7, פרק 17
מישהי שלחה לשכנתה פתק שרמז שהיא יודעת סוד נתעב על עברה. השכנה התאבדה. שנים רבות עברו, ועדיין  שורת הקורבנות לא מסתיימת. פול רצח את שולחת הפתק, אחותה האשימה אותו ברצח שלה, השכנים היפנו לו עורף, האחות נתפסה ונלקחה למעצר, אבל שלחה את הבת שלה להתחתן עם האיש שרצח את אחותה, כדי להפליל אותו. אותו איש החליט להתנקם בשכנים ובמהומות שנוצרו אחת השכנות נרמסה ואיבדה כליה. האיש הבין שאשתו איתו כחלק ממזימה ושלח אותה, למרות שבינתיים היא התאהבה בו מאוד. אמא שלה הבינה שהיא התאהבה בגבר שהרג את אחותה, והחליטה לגרש אותה.
האשה התאבדה, אבל בצדק פואטי תרמה כליה לשכנה הנרמסת. ועכשיו כולם שואלים למה זה בכלל הגיע לה. לסוזן. נו, באמת. למה לא? בסוף פול וסוזן מתחבקים. אבל השיחרור של פלישיה מרמז שעוד נכונו עלילות בעניין. מוסר השכל: אל תשלחו פתקים לשכנים.
הסיפור של אנדרו שהופך לאלכוהוליסט יכל ללכת לכיוון חיובי מאוד, אבל מסתבר שללכת לקבוצת גמילה עם אמא שלך זה לא ממש רעיון טוב. הסוף הקלישאתי לפיו ברי לבדה יכולה לעזור לו להתגבר על בעיית האלכוהול שלו, היה מגוחך. בקבוצה ראו עד כמה הדומיננטיות שלה מסרסת אותו, ובמקום לפתח את הקו הזה, הפכו אותה (שוב) ל"אם המושלמת". גם לינט הרגיזה אותי עם כל התחבולות שלה. בסוף איכשהו היא מצליחה, כמו תמיד, לנווט את טום. נראה לאן הניווט הזה יוביל. (ומה, לעזאזל, יש במכוניות יוקרה שהופך גברים נורמטיביים לאינפנטיליים שמריירים על פיסת מתכת? אתמהה). (זלפה)

8 המפץ הגדול, עונה 4, פרק 6
ליאונרד ופרייה (אחותו של ראג') נפגשים לסטוצ' מאחורי הגב של כולם. אני בד"כ לא מת על קומדיה פיזית, אבל ההתחמקות משלדון נעשתה בתזמון קומי מושלם. את ההמשך אהבתי הרבה פחות, כי הוא היה מיחזור של פרק קודם, בו שלדון המציא סיפור מורכב שלא לצורך כדי לשמור סוד, אבל הסיום, עם חשיפת כל הסודות, היה שוב מצוין. (דורון ז)

8 אורים ותומים, עונה 1, פרק 1
נער שלא קיבל אישור יציאה חוזר לישיבה בחשכת הלילה, בדרכו הוא נתקל בגופה שמאוחר יותר תתגלה כגופת חברו לחדר, הוא בוחר שלא לדווח על כך למשטרה כדי שמעשה ההתגנבות שלו לא יתגלה. כך מתחילה הסדרה אורים ותומים שעולם הישיבות הדתי לאומי הוא המסגרת לעלילת המתח שלה. לא אהבתי את העובדה שהישיבה מלכתחילה נראית כמקום שכולם מבינים שהוא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, ולכן זה טבעי שכולם ירצו לברוח ממנה, ולשקר ולהסתיר עובדות לגביה. מה שהופך רגע שאמור להיות דרמטי כמו הרגע שבו אחד הנערים מכריז שכולם בישיבה שקרנים וצבועים, לרגע קצת מגוחך כשזוכרים שהנער שאומר זאת הוא יעקב מזוז אותו הנער שפחד להתקשר למשטרה כשהוא מוצא גופה שמא יתגלה שגם הוא שקרן וצבוע. מה שכן איכשהו אווירת המסתורין אכן עובדת, וכמי שלא זוכרת כזו אווירה שעובדת באף סדרה ישראלית אחרת, אני אכן סקרנית לראות איך הדברים ייראו בפרקים הבאים. (אורלי)

6 סטארגייט יוניברס, עונה 1, פרק 6
עוד פרק 'נגמר לנו משהו חיוני/משהו התקלקל' סטנדרטי, החמישי ברצף בינתיים, וזה מתחיל להימאס. כן, אני יודע שפרקים מסוג זה הם די מתבקשים בהתחשב בזה שהספינה עוד מעט מתפרקת והם באו בלי ציוד מתאים, אבל עדיף היה אם הם היו מפזרים את הפרקים האלו לאורך העונה במקום לרכז אותם בבלוק יחיד. העלילה עצמה לא חידשה שום דבר. שוב פעם סקוט כמעט מת בניסיון להשיג מצרך חיוני, ראש ממשיך להגיד ו/או לעשות את מה שאף אחד אחר לא מוכן, איליי זורק רפרנסים שרק הוא מבין ומתנהג באופן צדקני, קלואי ממשיכה להיות די חסרת תועלת וגריר כמובן ממשיך לשלוט!!1. רק טי ג'יי וקולנל יאנג שברו את התבנית והציגו צדדים חדשים לדמותם (אני מקווה שנראה את הצד הסמכותי של טי.ג'יי יותר בעתיד). (תתש)

2 חפש את התרגום: שוב הגיעו אליי דיווחים על כך שבעיית התרגום הנעלם בשידורי יס לא נעלמה. אני יודעת על לפחות פעמיים במהלך השבוע שחלק משורות התרגום של הסדרה "היפים והאמיצים" לא הופיע על המסך במהלך שידור הפרק, אני מאוד מקווה שהתקלה הזו שמה שלא יהיה מקורה תתוקן סוף סוף. (אורלי) 


בשולי הממיר

כוכבי פרינג' מודים לצופים ולמעריצים












רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר ובפייסבוק