המסך המפוצל

הממיר 30/5/10

24, אבודים ודיבור חדיש אמרו שלום, פלאש פורוורד התחילה, Glee במחווה למדונה, צביעות בכוכב נולד ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת

פורסם: 30-05-2010
16 תגובות

10. זה התחיל עם \"90210\", המשיך השבוע עם \"פלאש פורוורד\" ובקרוב גם \"קוגרטאון\" מצטרפת לזרם הסדרות שעולות בו זמנית בפלטפורמת הערוצים של yes ו-HOT. ביום ששתי החברות יציגו תוכן זהה הקרב ביניהן יעבור לזירה בו הוא היה צריך להתנהל מלכתחילה: שירות. האטרקטיביות של הפלטפורמות לצופה צריכה להתבטא במחיר ובאיכות השידור, ולא בחוזים מול ספקים הממדרים חצי מדינה מתוכן לשנים ארוכות. זו אמנם רק ההתחלה, אבל הכיוון הוא נכון. יופי. (okok4)
י
10. \"מדיום\", פרק 15 עונה 5. הציון שלי נובע בגלל ההצגה של נושא התאגידים (שהופק כמובן ע\"י תאגיד מדיה); הפרק סוגר עלילה של שלושה פרקים שמראים את הקפיטליזם בכל כיעורו. בפרק הראשון אליסון מקבלת הצעה מפתה, ממשרה אפורה במגזר הציבורי לכל הפאר וההדר שחברת ענק יכולה להרעיף עליה. נכון שיש כמה חלומות ביעותים שמרמזים על העתיד, אבל משכורת של 6 ספרות בדולרים לא הולכת ברגל, אלא נוסעת ברכב החדש והמפואר. לאט לאט המצב נהיה יותר לחוץ יותר ומגיע למשפט המפתח: החלומות והמחשבות שלך הן קניין רוחני של החברה. ככל שהעלילה ממשיכה אנחנו רואים איך החברה הנדיבה מפעילה מכבש דורסני על כל הסביבה, והחוק הוא רק אמצעי נוסף לשלוט על העובדים לטובת בעלי המניות. היה ברור שזה לא יגמר בטוב, אבל הופתעתי מהמעורבות של קטלין בכל העניין. עלילה המשנה עם הבת החלה לא טוב, רוב הזמן נותנים לה תפקיד של בכיינית. ההתמודדות שלה והסרוב לקחת את הכדורים לקראת הסוף תרם לדמות. אבל לא אהבתי את ההדבקה לעלילה הראשית, זה היה קצת מאולץ לטעמי אבל לא פגם בהנאה הכללית מהפרק. (רכזת תרבות)
יי
9. \"אבודים\", עונה 6, פרק 17. אחרי שהפרק הסתיים תחושת הבטן שלי הייתה של אכזבה מסוימת, אבל ככל שהזמן חלף וחשבתי על הפרק ומהדרך שבה בחרו היוצרים ללכת כך אהבתי את סיום הסדרה יותר. למעשה, מי שחיפש בסדרה את הקשר לדמויות, האמוציות, הדרמה וההומור – כמוני – בוודאי נהנה מהפרק, מי שחיפש תשובות למכביר לשאלות הרבות שעלו במהלך הסדרה בוודאי נהנה פחות (וזה בסדר גמור ולגיטימי, מבחינתי, אבל אני לא במקום הזה). בסה\"כ הפרק (הארוך מאד) היה עמוס באירועים, הקצב היה מצוין והיה המון שימוש בהומור, לרבות הומור עצמי ופנימי (קייט שואלת \"שמו הוא כריסטיאן שפרד? באמת??\"\", סוייר מתגרה בקייט על כך שמה שהוא מבקש ממנה היא עושה הפוך ועוד). העלילה על האי הייתה מוצלחת מאד – החל מהמפגש בין לוק ואנשיו לג\'ק ואנשיו (והיה יפה לראות את רוז וברנרד מעורבים בסיפור של דסמונד), דרך ההחלטה המפתיעה שלהם לשתף פעולה שנראתה תמוהה ורק בהמשך הובנה המשמעות שלה, דסמונד שמפרק את האי ממקור הכוח שלו, הגילוי על כך שלא-לוק איבד את הכוחות שלו בזכות המהלך של ג\'ק, הקרב הגדול של ג\'ק ולא-לוק (לא היה אפי כמו שאפשר לצפות מקרב כזה, אבל עדיין לא רע בכלל) והמוות של לא-לוק בידיה של קייט, השיער הלבן שצמח לריצ\'ארד (רגע יפהפה) ובעיקר, אהבתי את הגילוי על כך שהרלי הוא היורש האמיתי (ושג\'ק לקח על עצמו את התפקיד רק בשביל המשימה האחת),  את החיבור המגניב בין הרלי (\"מס\' 1 ו\"מס\' 2\". אהבתי!) לבין בן ואת ההקרבה האולטימטיבית של ג\'ק (והכי חשוב – וינסנט! כפרה עליו!).  ההתרחשויות מחוץ לאי הפיקו שורה ארוכה של רגעים מרגשים כשכמרבית הדמויות המוכרות והאהובות \"נפגשו מחדש\" וחוו \"פלאשים\" של הרגעים היפים מהאי – החל מסעיד ושאנון (ובון שהיה מקסים מתמיד) דרך צ\'ארלי וקלייר שמשחזרים את סצינת הלידה של קלייר על האי, המפגש בין דניאל ושארלוט ומעל לכל – המפגש המרגש כל כך בין סוייר ולג\'ולייט ליד מכונת המשקאות המפורסמת (ואהבתי את המטאפורה של ניתוק החשמל בדיוק כשה\"חשמל\" של האי נותק) שהיווה את אחד מרגעי השיא של הסדרה. אבל החלק מעניין והחשוב של \"העולם המקביל\" היה, כמובן, הגילוי במהלך הסצינה של ג\'ק וכריסטיאן על כך ש\"העולם המקביל\" הוא, בעצם, עולם שיצרו הגיבורים שלנו רגע לפני המוות כדי שיוכלו להיזכר ברגעים היפים שחוו עם האנשים החשובים בחייהם ויכולו למות בשלווה – רעיון יפהפה שבהחלט מתאים לסגירת הסיפור של הסדרה. אז נכון – לא קיבלנו תשובות לכל השאלות, אבל מבחינה אמוציונאלית זה היה סיום מרהיב, והבחירה בסצינת הסיום שמהווה היפוך מושלם לסצינת הפתיחה, כך שג\'ק סוגר את עיניים כשהוא רואה את המטוס ממריא הייתה מתבקשת ומוצלחת במיוחד. הבעיה שלי עם הסיום הזה היא שעדיין – מה לעשות – יש כמה שאלות שלטעמי כן היה ראוי שנקבל עליהן תשובות ברורות, שכן אלה שאלות שהיו חלק מה\"ליבה\" של הסדרה, כמו, למשל: למה לעזאזל וולט היה כל כך חשוב ולמה הוא ידע דברים שלא אמור היה לדעת? מה גרם ל- Lockdown המפורסם בסיום עונה 2? למה אי אפשר ללדת תינוקות על האי ולמה זה חשוב? ועוד. בנוסף, היה חסר לי האיחוד הכי מתבקש מכולם ביקום המקביל – של דסמונד ופני, ה-זוג של הסדרה. דווקא אותם שכחו? (ואגב, שאנון היא האשה החשובה של סעיד? יותר מנאדיה? לא קונה את זה!). וכמובן, הגילוי על מהותו של היקום המקביל הפכה את כל העלילות שם לאורך העונה לדי מיותרות. אמנם ממילא זה נראה כך רוב העונה, כך שהגילוי הזה לפחות נתן להן משמעות בדיעבד, אבל עדיין – היה בזה משהו קצת מאכזב. אבל בסה\"כ היה פרק סיום סדרה ראוי ביותר, נהניתי ממנו מאד והתרגשתי במהלכו לא מעט פעמים.  להתראות \"אבודים\", שלום אהבה.


וגם, לכבוד סיום הסדרה הנה מספר קישורים מעניינים:

חן חדד מנתחת את פרק הסיום; ועוד שני ניתוחים פה ופה; וגם ביקורת חיובית ושלילית; דירוג 10 הדמויות הגדולות של הסדרה וכל אחד מ-110 הפרקים בסדרה ו-100 שאלות שלא קיבלו מענה; אלף מנצח את אבודים; ה-DVD בדרך; אבודים בדקה אחת (עם חתולים!); הצמד \"גרפונקל ואוטס\" (אחת מהן היא קייט מיקוצ\'י, הלא היא \"גוץ\'\" המתוקה להפליא מ\"סקראבס\") שואלות \"למה אין יותר $%@#! ב\'אבודים\'\"?


\"כל פרק יעמוד בפני עצמו. ברצינות, אנחנו מבטיחים. כן, המסתורין של האי כנראה ישרת מיתולוגיה מתמשכת וקלה למעקב... \'אבודים\' יכולה ותהיה נגישה על בסיס שבועי בדיוק כמו דרמה פרוצדוראלית מסורתית\". זו הייתה המצגת שהציגו יוצרי \"אבודים\" למנהלי רשת ABC  ג\'ימי קימל מעמת את יוצרי הסדרה עם הסוגיה.





8.5 \"פלאש פורוורד\", עונה 1, פרק 1.  היה יפה לראות את הרגעים שאחרי ההירדמות הגדולה, כשכל התוהו-ובוהו מסביב, שקצת הזכיר את פרק הפיילוט של \"אבודים\". קטעי האקשן הללו היו משובחים מאוד. קצת פחות אהבתי את הקפיצה המחשבתית מ\"מה לעזאזל קרה כאן?\" ל\"אוקיי, כולם ראו מה יקרה בעוד חצי שנה. בואו נפתח חקירה ונקים אתר אינטרנט שירכז את העדויות שלהם\" שהיתה מהירה מדי לטעמי... לביקורת המלאה


ועוד 8.5 \"איך פגשתי את אמא\", עונה 5, פרק 13. המוטיב המשותף בפרק היה מקום העבודה.טד מתפדח לצאת לפאב סטודנטיאלי, פן יאלץ להיתקל בתלמידיו מחוץ לכותלי האקדמיה. על אף ההצהרה, נראה שהוא דווקא נהנה ממעמדו כפרופסור ומהעובדה שהוא \"דמות סמכותית\" מוכרת (ואפילו מכובדת, לכאורה), או לכל הפחות, זה מאפשר לו להתנשא על רובין... לביקורת המלאה


ושוב 8.5  \"Glee\", עונה 1, פרק 15. בצפייה ראשונה לא ממש אהבתי את הפרק, כיוון ששוב התמקדתי בדמויות ובהיגיון העלילתי שבסדרה הזאת לא ממש חשובים. בצפייה שנייה ויתרתי על העקרונות הבסיסיים האלה ובחרתי להתמקד בבימוי, בפרטים הקטנים, בנאמברים, במשחק וכו\'. ומה תגידו על זה? ממש נהניתי. אוקיי, היו דברים בלתי נסבלים כמו ההתעלמות הנמשכת מדמויות המשנה (בעיקר ארטי וטינה), העובדה שהעלילה הייתה מאולצת לחלוטין לצורך התמה של הפרק וכל המסר הצדקני והשקוף על סקס ללא רגשות אמיתיים (נו, באמת. קשה לכם להיות קצת יותר נועזים מזה?), אבל היו גם הרבה דברים נהדרים, במיוחד מצאה חן בעיני העובדה שלאורך הפרק נעשה שימוש בניצבים וניצבות שהתלבשו כמו מדונה ב\"תקופות\" השונות שלה. חוץ מזה, השילוב של השירים בנקודות המתאימות בעלילה, העיצוב של הנאמברים, הביצועים המוצלחים ברובם (במיוחד אהבתי את הביצוע והבימוי של \"כמו בתולה\" ושל \"כמו תפילה\"), הגילוי על כך שסו מעריצה את מדונה, החיבור המפתיע בין קורט ומרסדס לסו וההומור העצמי שהכותבים גילו בפרק הזה (במיוחד אהבתי את ה\"אובר-דרמטיות\" המכוונת ביחסים של רייצ\'ל וג\'סי, כמו הבחירה במדף של סטיבן זונדהיים בספריה כנקודת המפגש, \"רוצה לדבר על זה או לשיר על זה?\" ועוד).  אבל מעל הכל עמד הביצוע (שהיה, בעצם, קליפ בפני עצמו שהיה מחווה גדולה לקליפ המבריק ההוא) הגאוני והמבריק ל\"ווג\" בראשותה של סו סילבסטר האחת והיחידה. אחד מרגעי השיא של הסדרה כולה, ומופת של בימוי, עיצוב ומשחק. שאפו.


8. \"24\", עונה 8, פרקים 23- 24. אלה היו פרקי סיום לא רעים בכלל לעונה חלשה ברובה. כבר ציינתי בעבר שכל הסיפור של הנשיאה שמחליטה להעלים את האמת מהציבור נשמע לי מופרך ולא תואם לדמות, ולאורך שני הפרקים העניין הזה המשיך להטריד, במיוחד ככל שהזמן נקף והנשיאה הלכה והידרדרה למחוזות קיצוניים בהתנהגותה –החל מהעימות עם דאליה חסן והאיום לפגוע במדינתה ועד שיא השיאים: העובדה שהיא הייתה מוכנה להעלים עין מרצח של ג\'ק באוור, האיש שהציל את המדינה שלה כל כך הרבה פעמים, פשוט בלתי מתקבל על הדעת. מנגד, היו גם הרבה דברים טובים – העלילה קלחה, השימוש של ג\'ק בג\'ייסון פילר היה מתבקש והסצינות שלהם יחד היו עשויות היטב, הדרך שבה ג\'ק הגיע אל לוגן והשתמש בו כדי להגיע אל סובארוב הייתה הגיונית ובמיוחד אהבתי את הדרך שבה קלואי נראתה כמי שבאמת מפחדת מה\"ג\'ק החדש\" שהוסיפה את המתח לסיטואציה, והרגע שבו ג\'ק שואג על קלואי שתירה בו כבר (ואיך אפשר בלי ה- \"Damn It, Chloe\" האגדי) ייכנס לפנתיאון של הסדרה. גם ניסיון ההתאבדות של לוגן היה מעניין (האם הוא ירה בכוונה באזור שבו יוכל לשרוד? נראה שכן), אבל שיא הפרק היה, כמובן, עם ההתפכחות של הנשיאה. אמנם זה בא מאוחר מדי ונראה מאולץ, אבל לפחות זה נבנה בצורה אנושית. במיוחד אהבתי את העובדה שהגורם לשינוי אצלה היה הוידאו שג\'ק הכין שבאמת היה די מרגש. כל ההתנהלות של הנשיאה החל ממעמד החתימה שם היא מחליטה לגלות לעולם את האמת המכוערת ועד ההצלה של ג\'ק כבר הייתה הרבה יותר מתאימה לדמות והצילה את העונה מביזיון. אבל עזבו את העלילה – מה עוד אפשר לומר על ההופעה של שרי ג\'ונס? פשוט... מדהים, מפעים, בלתי נתפס. איזו שחקנית מדהימה. מגוון כזה של יכולות הבעה, רגש ועצמה לא ראיתי מזמן. ב\"אמי\" אחד היא כבר זכתה, ונראה שהשני כבר בכיס שלה. ובל נשכח את גרגורי איצין (לוגן) שנתן הופעה מבריקה נוספת וראוי גם הוא לכל הסופרלטיבים שיש. אשר לסיום הסדרה – כיוון שהפרקים נכתבו בשלב שבו עדיין לא היה ברור שזה יהיה הפינאלה וכיוון שממילא יהיה סרט טלוויזיה שיסגור את הסיפור, העסק לא באמת נבנה כמו סיום סדרה, אבל הכותבים הצליחו להשחיל בדקות האחרונות מספר \"סוכריות\" לצופים – השיחה המרגשת והיפה של ג\'ק וקלואי (\"כשנכנסת לראשונה ל- CTU לא חשבתי שזו תהיה את שתשמרי עליי\"), ג\'ק שבוהה במצלמה שניות ארוכות, ובמיוחד השעון המתקתק שבפעם הראשונה והאחרונה בתולדות הסדרה הלך אחורה עד ל- 00:00. 
 
וגם:

אפי טריגר וארבע ביקורות נוספות לפרק הסיום.



זה כבר לא אקטואלי

7. \"משפחה מודרנית\", עונה 1, פרק 12. העלילה של פיל וקלייר ותמונת הפורנו היתה צפויה לחלוטין מתחילתה ועד סופה, ולא היתה ממש מעניינת. הדבר היחיד שכן מצא חן בעיניי זה הגילוי של קלייר על כך שהיא שומרת בקנאות על לוק ורואה בו \"כילד הקטן שלה\", אחרי שהתייאשה משתי הבנות האחרות... לביקורת המלאה.


3. \"דיבור חדיש\" מסיימת עונה. בפרק Smug Alert תושבי סאות\'פארק מחליטים לעבור לנהוג במכוניות היברידיות לטובת איכות הסביבה, אך עד מהרה העיירה עומדת בפני כליון: ענן של שביעות רצון מעושה מתאבך מהתושבים ויוצר זיהום חמור. התוכנית האחרונה של \"דיבור חדיש\" נפתח בטקס אשכבה: אושיות תרבות עמדו מסביב לקבר וספדו את התוכנית שבאה לקצה; בהמשך זכינו לשלל מונטאז\'ים דביקים מהעונה שהיתה. לרגע חששתי שענן שביעות הרצון יחריב את הערוץ. בבסיס של \"דיבור חדיש\" רעיון יפה: תוכנית תרבות רב-תחומית הפונה למכנה המשותף הגבוה. ערוץ 8 הוא אכסניה ראויה לתוכן שכזה, גם השיבוץ בפריים-טיים נכון: אלטרנטיבה לקש ולגבבה בערוצים המסחריים. אבל מהכוונות הטובות לא נשאר דבר. \"דיבור חדיש\" היתה גיבוב אקלקטי של נושאים, המלווה בדיון מהיר ושטחי, נטול פואנטה לרוב ומונחֵה בעילגות וחוסר חן ע\"י אסף הראל ומירי חנוך (תדמית ה\'אמא הקלולסית\' אולי מתאימה למגזין פנאי ואיכות חיים בערוץ 10; ממשהי שמראיינת יוצרים ואנשי רוח אני מצפה לרמה מינימאלית של סקרנות ואינטלקט). מבנה התוכנית מקיש על האופן שבו ערוץ 8 תופש את קהלו: חבורה של אנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז שלא מסוגלים להקשיב לדיון שנמשך מעבר לשלוש דקות. אני מתקשה להיזכר בתובנה כלשהי שעלתה מאחד האייטמים בתוכנית; למעשה, הרגע היחיד שנחרט בזיכרוני הוא כשלסולן \'אלקטרה\', ניצן חורש, נמאס מהיחס המזלזל של אסף הראל והוא העמיד את הליצן-האנטי-תרבותי במקומו. יש בישראל תרבות איכותית, והיא ראויה לתוכנית מוצלחת מזו. אז תודה ערוץ 8, אבל לא תודה. אני מקווה שהלקח נלמד. (okok4)
יי
2. ל\"כוכב נולד\" הגיעה מתמודדת אוטיסטית. השופטים לא מפסיקים להשתפך - הם כל כך אוהבים את שירתה שברור להם שהיא צריכה לעבור עד הגמר. זה הגיע לרמה של תשבוחות לשירתה עוד בזמן השיר בשלב הדואטים, תוך התעלמות מוחלטת מהבחור החביב ששר לצידה. בהפקה, לעומת זאת, לא כל כך סומכים על השופטים, כנראה. יש להם גימיק ביד, והם לא מתכוונים לוותר עליו. בכל פעם שאותה מתמודדת מופיעה, מזכירים לנו מה באמת חשוב באמצעות קטע קצר בו היא מספרת שהיא \"אובחנה באוטיזם\". שלא תחשבו בטעות שהיא כאן כדי להתקדם באמצעות השירה שלה - בהפקה דואגים לפמפם את האוטיזם (כדי לגרד עוד סמסים שישלחו מתוך רחמים). צביקה הדר משתתף בשמחה בחגיגה ודואג לתחקר את אותה מתמודדת בהרחבה בשאלות \"אז מה את מרגישה?\" חוזרות ונשנות. בטוויסט נוסף בעלילה נראה שאת השופטים שכחו לתדרך בנושא. השופטים מתעקשים להתייחס מדי פעם לשירתה, כאילו אין גימיק. מגדיל לעשות השופט צדי צרפתי שמשבח את המתמודדת על כך שהיא מאוד מתחברת למילות השירים שהיא שרה ולמתמודד ששר עימה בדואט - שני דברים שדווקא הפוכים לחלוטין מהצפוי אצל אוטיסטים (ובלי להזכיר בכלל את האוטיזם). מי ש\"מלך הכוכב\" לא מספק לו מספיק ריגושים, יוכל לשחק משחק שתיה - שתי כוסות לכל אזכור של המילה \"אוטיזם\" במהלך העונה, כוס אחת על כל ניסיון לחלוב את השונוּת באמצעות שאלות שמדגישות אותה או הסברים על הקושי שלה בביצוע דואטים. (מורן)
יי
1. סדרת המד\"ב הבריטית \"שדים\" שובצה בערוץ HOT3 בליל שישי בשעה 02:00 (ללא שידור חוזר). אם חברת HOT חושבת שהרכש שלה כה גרוע עד שהוא לא ראוי לצפיית אדם, אז שתשקיע את הכסף בתוכן אחר או שתחלקו לעניים. שיבוץ של סדרה חדשה בשעה מופרכת הוא זלזול במנויה שמכספם נרכשה הסדרה, לא משנה אם בעלי מג\'יק הם או לא.(okok4)

בשולי הממיר

השבוע ב- Hot VOD:
\"אהבה גדולה\" 3 ו-\"עקרות בית נואשות\" 3.





מסביב למסך המפוצל



גארי קולמן, הלא הוא ארנולד ג\'קסון מ\"על טעם וריח\" הלך לעולמו.





וגם דניס הופר (במסך הקטן: \'התרסקות\', \'24\') מת.


רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו


(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק