עד עכשיו הייתי טיפה מאוכזב מהעונה השביעית והאחרונה של "המגן". מלבד הפרק הראשון והשישי בעונה, שסיפקו כמה רגעים מלהיבים, לא רק שהייתה לי תחושה שמישהו הוריד הילוך, אני גם מוכרח להודות שקשה לי לעקוב אחרי חלק מהאירועים. בראשם עלילת קופסת הסחיטה שהחלה בסוף העונה הקודמת, ובעונה הנוכחית היא תפסה לא מעט זמן מסך והלכה והסתבכה.

כך או כך, מייקל צ'יקליס כבר הכין את צופי הסדרה לסוף רע יותר מכל מה שהם מדמיינים. והנה מגיע פרק 8 בעונה (מתוך 13) ובהחלט נותן את התחושה הזו. איזו עוד תחושה יכולה להיות כשכבר בדקות הראשונות מגיע ניסיון הרצח של רוני, ובהמשך הביקור הכי גורלי שקורין מאקי מקבלת ממארה, בערך בזמן שבעלה שיין נמלט באלגנטיות מהתחנה אחרי שניסה כמה טקטיקות כושלות והבין שהוא עומד להתפס על ניסיון הרצח שאירגן, והפעם כמובן אין לו את ויק שינקה עוד מצב קשה שיצר שיין במו ידיו? זה הרי היה בלתי נמנע. מה שלא יעלה בגורלו של שיין, לתחנת ה"אסם" הוא כבר לא יכול לחזור, זה בטוח.

אה כן, ויש גם עניין קטן עם איזה כומר, שויק מצליח להסדיר לפני שהוא מחזיר את התג שלו (או "המגן", אם תרצו) ומתפטר רשמית שבוע לפני הפרישה הכפויה, ובתמורה מקבל איזה איום חביב מקלודט בעקבות העיתוי הבעייתי.



גם אסוודה מספק עוד רגע של הטלת ספק רגעי ביושר שלו אל מול מניעיו הפוליטיים, בסיפור הקופסא ההוא. אפילו בילינגס קצת נרגע בפרק הזה והפעם משתף פעולה עם דאץ' באופן די ראוי, בכדי להוציא וידוי מהמתנקש ששיין שכר.

כל אלה מביאים את הפרק הזה לאחד משיאי הסדרה באופן שהכי מאפיין אותה - סיר לחץ של מתח ודרמה מקצועיים במינון מדויק. מהרבה בחינות זה אפילו היה יכול לעבוד כפרק סיום מספק, אבל "המגן" הרי לא תלך מאיתנו בצורה הזו.

ללא ספק הפרק הטוב ביותר בעונה הזו עד עכשיו ובין הטובים ביותר בסדרה בכלל. ציון: 10.