תענוג של פרק! הכל דפק כמו שעון שוייצרי: הדמויות היו במיטבן והתנהגו כפי שאפשר לצפות מהן, האינטרקציה היתה מדויקת ובתזמון קומי מושלם, הולי המשיכה להוסיף המון לסדרה ואפילו מרדית' זכתה סוף סוף להיחשף לאור הזרקורים, מי היה מאמין?

נתחיל עם הפתיח הגאוני שהותיר אותי על הרצפה בקושי מסוגל לנשום. אהבתי את זה שג'ים לא ממהר לספר לאנשים במשרד על האירוסין (מאוד הגיוני) ואת התגובות המשועממות (קווין), האגואיסטיות (אנדי), חסרות הטאקט (דווייט) והאופייניות של כולם (ואהבתי את הניגוד בין האדישות של הקולגות לעומת התגובות הנלהבות וההיסטריות של המעריצים), וכמובן, השיא עם מייקל, התגובה של פאם כלפיו והתיקול המתבקש והכל כך מצחיק. בית ספר לקומדיה פיזית.

העלילה המרכזית היתה מצוינת. אני אוהב מאד את האפיון של הולי, שמצד אחד כן מתאימה למייקל בקלילות שלה והנטיה לעשות שטויות (כמו עם השיר הדבילי בחדר הישיבות), ומנגד, היא כן שומרת על שפיות ומקפידה להיות מקצועית בעבודה, ובזה היא ממש שונה ממנו. הבדלי הגישות שלהם לגבי הטיפול במרדית' חשפו את הפער בין הדמויות ויצרו קונפליקט מוצלח.



מרדית', מרדית', מרדית'. בדרך כלל השאירו אותך בחדר העריכה, אבל הפעם הסיפור שלך היה עסיסי מדי (תרתי משמע) מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנו. מילא בשביל סטייקים, אבל סקס בשביל קופונים? שיים און יו! הקטע שבו היא אמרה שההטבות האלה "גורמות לה להרגיש טוב עם עצמה" היה מצחיק וקריפי בו זמנית.

כל הסיפור הזה היה כתוב מצוין, ואהבתי את זה שלמרות שהולי נראתה מזועזעת מההתנהגות של מייקל, בסיום הפרק, לאחר שהוא הפגין מנהיגות ועשה את זה באופן טבעי ולא מאולץ, נראה שהיא שוב מחבבת אותו. מה יהיה עם שני אלה? חוץ מזה, היה יפה לראות את הביקורת הלא ממש סמויה על עולם התאגידים והכסת"ח באמעות הלקח שהולי למדה על בשרה.

אבל ההילייט של הפרק היה דווקא הסיפור המשני. הרבה זמן לא ראינו עלילת ג'ים-דווייט קלאסית שנמשכת לאורך פרק שלם, והפעם - אולי גם בזכות ההיעדרות של פאם - קיבלנו את אחת המוצלחות, ממש כמו בימים הטובים של עונות 2-3.

הרעיון שדווייט מסבך את עצמו בגלל החשיבות העצמית המופרזת שלו ושג'ים מנצל זאת כדי להתעלל בו מבריק כשלעצמו, אבל הביצוע. אוי הביצוע! פ/שוט מבריק. שלוש סצינות, וכל אחת גאונית בפני עצמה. אהבתי במיוחד את הסצנה עם "בטלסטאר גלקטיקה" שהיתה גאונית במיוחד, כי היא שילבה את כל החולשות של דווייט (שליטה, מידע ו"בטלסטאר") והפרצופים שלו ברקע היו פשוט פרייסלס. אבל גם הסצנה האחרונה היתה מבריקה בפני עצמה, והשיא היה עם המבט המלוכלך של דווייט למצלמה שפשוט גמר אותי לגמרי. היה גם נחמד לראות שג'ים אולי חשב שהוא ניצח בקרב הזה (והיה מרוצה מעצמו), אבל בפועל הוא הפסיד. גו דווייט!



אה, ומשפט השבוע:
How do you tell someone who you care about very deeply 'I told you so?' Gently, with a rose?"

פרק פשוט מושלם. רק שימשיכו ככה. ציון: 10.