10. אחד הדברים הכי טובים ב"סקרבס", מעבר ליכולת המתמשכת של הסדרה להצחיק - הישג לא פשוט בפני עצמו - הוא הגאוניות של הכותבים שלה. בפרק של השבוע, הפרק המאה של הסדרה, קיבלנו מספר לא קטן של אזכורים ל"הקוסם מארץ עוץ", החל מהשיר שפתח את הפרק, "אפריקה" של להקת "טוטו", דרך שביל הלבנים הצהובות (השרת שצובע את רצפת בית החולים בצבעים שונים ובכך יוצר את השביל הצהוב), דרך אליוט, טרק וקרלה שמקבלים את תפקידיהם של האריה, הדחליל ואיש הפח, וג'יי די שמחפש את הדרך הביתה, דרך המכשפה הרעה שנמסה (ג'ורדן) וכלה בדוקטור קוקס שמסיים את הפרק בפנייה הכל כך מתבקשת לג'יי די: "אז מה, דורותי, את הולכת הביתה?". לא פחות ממבריק.

9. "מלקולם באמצע" הוכיחה אף היא בעבר שהיא יודעת להיות גאונית, וגם הפעם קיבלנו אירוע גאוני אחד לפחות: ריס, שהחליט לפצוח במלחמה מול ג'יימי התינוק, מסיים כשידו על התחתונה, כשהתינוק ה"טיפש" עובד עליו ומשאיר אותו עם הטוש הירוק ביד, רגע לפני שלויס חוזרת הביתה ורואה את הקירות מקושקשים בירוק. נפלא.

8. הפרק השני של "הדקה ה-90" הראה כבר שיפור ניכר מהפרק הראשון. קודם כל, הוא הצליח להחזיק אותי מרותק לכל אורכו (69 דקות). שנית, הוא עסק בנושא מרתק ומפחיד, ועשה זאת מצוין, גם בגלל האלמנט האנושי - הגבר שנדבק במחלה ורוצה לראות בפעם האחרונה את המשפחה שלו ולתת לבן שלו מתנה; רייצ'ל, הגיבורה הראשית, כמעט ונדבקת בעצמה במחלה שאין לה תרופה. אבל גם בגלל התפתחות האירועים הקצבית בפרק והסוף המעט מופרע שלו. שרק ימשיך ככה.

7. העונה הרביעית של "אברווד" ממשיכה להעניק לנו את כל מה שהיא יודעת: דרמה מענגת, עם רגעים קומיים טהורים: אפרם ואיימי מספרים סימולטנית לברייט ולהאנה על אירועי סוף הפרק הקודם; אנדי מסתבך עם אנלוגיות כשהוא מנסה לספר על השנה שעברה, שבה אפרם ניסה להתקבל לאותו בית הספר למוזיקה ("אני הייתי הוא, והוא... גם היה הוא"); הדיאלוג המשעשע להפליא בין אנדי לדיליה כשהם מתעצבנים האחד על השני ("לכי לחדר שלך!", "אני כבר הולכת!", "לכי מהר יותר") - אלו הם רק חלק מהסיבות שבגללן הסדרה הזאת כל כך מקסימה.

6. "משמרת שלישית" צוברת תאוצה עם שלושה אירועים דרמטיים: שני פיצוצים - האחד בהתחלה והשני בסוף - בניסיון לחסל שופטת, והאירוע הטראומתי בו קרוז למעשה נאנסת. הגדולה של הסדרה הזאת היא ביכולת שלה להפוך בשבריר שניה רגעים פסטורליים (הפיקניק בהתחלה, למשל) לאירועים מקפיאי-דם ומסמרי-שיער.

5. העונה השניה של "פילדלפיה זורחת" נפתחה השבוע בפרק שמצד אחד היה מצחיק, אבל מצד שני השאיר אותי גם עם טעם קצת רע בפה. אז נכון, שהסדרה הזאת מראש הגיעה אלינו בגישה של "אנחנו צוחקים על הכל, ואין לנו רגישות לשום דבר", אבל ברגעים מסוימים בפרק הרגשתי סוג של מבוכה בגלל השפל אליו ירדו גיבורי הסדרה, כשהתחזו לנכים. גם ההצטרפות של דני דה ויטו לסדרה בינתיים לא ממש הופכת אותה למוצלחת יותר. כולי תקווה שהפרקים הבאים יהיו טובים יותר, ומביכים פחות.



4. "סאות' פארק" כבר הוכיחה לנו בעבר, ובמיוחד בעונה הזאת, שהיא יודעת להיות נפלאה, אבל דווקא בפרק שחתם את העונה נדמה היה שחזרנו כמה שנות אור אחורה. אז נכון, האבא שבטוח ששתייה היא מחלה, ושהוא צריך נס כדי להירפא מהמחלה, היה מצחיק. אבל הסיפור שנלווה אליו עם הפסל שמפליץ דם היה בדיוק סוג ההומור שהסדרה התפרסמה עליו ולטעמי היא צריכה להמשיך ולהתרחק ממנו, כמו ברוב העונה. בפרט כשבפרק הזה, כל הרעיון הזה בוצע בצורה פשוט לא מצחיקה. בעצם, אולי מה שבאמת הפריע לי בפרק הזה, הוא ההיעדרות של אריק קרטמן, המלך הבלתי מעורער של הסדרה.

3. שמתם לב שכבר כמה זמן כמעט אין מה לראות בטלוויזיה בסוף השבוע? פעם היה רצף של "האוס", "המגן", "אבודים" ו"24" עם קורטוב של "בנות גילמור" ו"ללא עקבות" מסביב. לא מזמן, היו אפילו פרקים חדשים של "אנג'ל". מה נשאר היום? "החצי האפל" הלפעמים-מעניינת, "הפנטגון" המבוטלת ו"קרוב לבית" הבדרך-כלל-משעממת. גם בערוצים אחרים אין מה לראות.

2. אני עדיין מתקשה להירגע מהמשפט ההוא שנאמר לפני כשבוע וחצי על ערוץ 3 (שהוא, כביכול, ערוץ הרכש הטוב בארץ). כדי להיות ערוץ רכש טוב, לא מספיק להביא סדרות טובות (אלמנט, שכאמור ערוץ 3 נכשל בו שוב ושוב), אלא צריך גם להביא אותן בזמן. שימו לב לפער הנמוך כשמדובר בסדרות נחשקות כמו "נמלטים" ו"הישרדות" (שתי סדרות שמשודרות בפער של כחודש מזמן השידור המקורי בארה"ב), או "אחים בדם" שמשודרת בהפרש של שלושה חודשים, או העונה השניה של "פילדלפיה זורחת", שלא לדבר על הסרט של "המפצח" שבכלל שודר כאן כארבעה חודשים לפני שידורו בבריטניה, ואז תכניסו למשוואה סדרות כמו "מדיום" שעונתה השניה צפויה להגיע מתישהו לערוץ 3 (מדובר בעונה שנפתחה בספטמבר שעבר בארה"ב, כך שלא אמורה להיות בעיה להביא אותה כבר), או "החצי האפל" שעונתה הרביעית נפתחה כאן ממש לא מזמן, עונה ששודרה בארה"ב בקיץ 2005. ומה לגבי סדרה כמו "מלך השכונה"? למה אנחנו לא מקבלים כבר את העונה השמינית שלה? האם עדיין ערוץ 3 הוא ערוץ הרכש המצליח בארץ?

אין 1 השבוע.


בשולי הממיר
היה מוזר לראות את מרטי המגמגם מ"לגדול בלי בושה" ב"הדקה ה-90" כדמות של אדם נורמלי כמעט לגמרי.

ב"אברווד" התארחה השחקנית לסלי הופ, הידועה בעיקר בתור טרי באוור, אשתו הרצוחה של ג'ק מ"24".