כמה הערות והערכות לגמר המונדיאל / המתמיד / 07/07/2006
טרם פרוץ חצי הגמר השני בין צרפת לפורטוגל, התבטא אחד משחקני נבחרת איטליה שכבר הבטיחה את מקומה במעמד יום א` בברלין - היה זה גאטוסו או זאמברוטה, ואולי אפילו עושה המשחק מאחור, פירלי - כי הוא מייחל לנצחון התרנגולים על חניכיו של סקולארי. אמירה משונה במעט לאוזניים ערלות מהבנת הסביבה והקונוטציה של תרבות המשחק בארץ המגף. שהרי, כל מי שעיניו בראשו, ואפילו אם צפה בקרב אנגליה-פורטוגל שלא במסך LCD/פלזמה מוגדל אינטש`ים, ברור היה שפיגו והחברים נמצאים ברמה אחת נמוכה לפחות מקבוצת הקשישים בראשות זיזו. אז מה, הבחור השתגע או סתם מלחמה פסיכולוגית?
לא ולא. מייד בהמשך להצהרה גם הוגש ההסבר לה. כריסטיאן רונאלדו, מאניש ודקו, הוא אמר, הם "בלתי צפויים". במילים אחרות שלא נאמרו בפירוש - הם עלולים לגרום לשיבוש הסדר הקיים על המשטח הירוק, ובפעולה אחת משונה גם לגנוב גול, רחמנא ליצלן, ואח"כ להסתגר בבונקר צפוף ולהעיף את הכדור ליציעים בלי בושה בכלל. אתם יודעים, מין מנטליות של דרום-ספרד. כמו הפושטקים המקומיים מנאפולי, סיציליה וסרדיניה. חסרי כבוד עצמי, נעדרי נימוסי שולחן. כאלה שאוכלים את הדשא (במקום לנשנש קצת אנטיפסטי לארוחת 10) ושותים נס-קפה בקערות מרק שהם מכנים מאג (במקום להזליף 3 טיפות אספרסו קצר לכל נחיר בהפסקת הצהריים). בקיצור, לא ממש בני אדם מהישוב שהיית לוקח איתך לחופשה שנתית על אי בודד בים והומה במביניות מפרובינקיית לומבארדיה.
הדוגמן התורן ששלף את אמרי השפר מפיו עטור הזיפים המעוצבים בקפידה - ואצל האזורי דוגמנות זה בא יחד עם הטריטוריה על המגרש. כולם דוגמנים, כולל המכוערים (הכי מכוערים מדגמנים מגפיים. שלא ממש מתחייב להראות את מה שנמצא מהחגורת גוצ`י ומעלה) - התכוון ברצינות לכל מילה. האיטלקים תמיד יעדיפו יריבות הבאות לשחק שחמט בכדורגל, ולא פרימאטים פרימיטיבים הסבורים כי הכדור הוא עגול כצורת גלגל הרולטה, ולכן למזל יש תפקיד מרכזי כבמשחק שש-בש. איטלקי הגון מהצפון התעשייתי, לא, חלילה, מקו הרוחב רומא ודרומה (והסקוואדרה אזורה בנויה על צפונים. רק טוטי ועוד אחד-שניים מהספסל באים מהשכונה), מתעב מקריות והסתמכות על מזל. ככה לא בונים פרארי וקתדרלה. מה, מיכאל-אנג`לו לא כילה כתריסר משנות חייו על הגב רק כדי לצייר במושלמות את הפראסקה?
אזרח/ית מילאנו/טורינו/ברשיה/בולוניה חש/ה מיאוס כללי כלפי חובבנות מכל זן וסוג. פרפקציוניזם פונקציונלי ואסתטי זה השילוש הקדוש. במיטה או במטבח, כמו בכל עניין אחר הנוגע לחיים. ובעיקר בתחום ציוויליזציוני עילאי כמו משחקי כדור (איטליה היא מעצמת-על ספורטיבית, שזכתה באליפויות אירופה והעולם גם בכדורסל, כדורעף, כדורמים וכו`). כדורגל כערך תרבותי חשוב מדי מכדי להפקירו לרגלי ברברים בורים מהפרובינציות של האימפריה לשעבר. שישחקו הנערים לפנינו בשלבים המוקדמים עד זוב דם. בגמר אנחנו רוצים לקבל גלדיאטור מקצוען ומוכר. אחד שלא יעז לבצע פתאום סלאלום על חצי מגרש. ובקיצור, צרפת ולא פורטוגל.
לא שצרפת של היום מכבדת אותנו בנוכחותה. איך נגיד זאת בעדינות - עם הגאלים והנורמנדים לדורותיהם תמיד הסתדרנו איכשהו. בדרך כלל מלמעלה למטה. ממבט הנשר של הליגיון ה-V על התרנגול סמוק הכרבולת מיין זול (בניגוד לאגדה האורבנית שמפיצים הצפרדעונים על הרגלי השתיה שלהם, מחקר של כלכלני האיחוד האירופי מראה כי 92% מבקבוקי היין הנצרכים שנתית בצרפת נרכשים בסופרמרקטים ובמחיר ממוצע של 2.2 יורו בלבד). מילא הנבחרת של מישל פלאטיני, שכשמו כן הוא, משלנו, אבל לאן נוליך את החרפה אם חבורת הומאנידים מאפריקה בראשות ערבי-אלג`יראי תחרב ללה-בלה איטליה את הצורה?
לא שזה יקרה. נקרע אותם. בהפרש שניים לפחות. שחורים ומוסלמים ככל שיהיו, לא יודעים אפילו לשיר את המרסלייז כי לא ממש שולטים בשפה (הזרה עבורם), עדיין הניהול והאימון והמסורת הם מבית המדרש הקתולי-לבן. מלמדים אותם טקטיקה אירופית קלאסית. מקנים להם הרגלי עמידה על המגרש הנהוגים ביבשת מזה חמישים שנה. מאלפים אותם להתנהג כבני אדם ולחשוב בצורה מתודית, לא כמו באבונים בסוואנה. אז נכון שגזענות זה אצלנו בדם, אבל הפעם לא צבע העור קובע אלא העליונות הטבעית של הכדורגלן האיטלקי. כיחיד, ובמיוחד בסינכרון המלא של המשחק הקבוצתי.
אותו שילוש קדוש - יעילות תכליתית וביצועים מושלמים המתחברים לאסתטיקה טהורה - אלה הגורמים שיביאו את הגביע העולמי למקומו הראוי. כמו להתחרות בפורמולה 1 עם פרארי מול סיטרואן. פעם ב... באמת קורה שיש פנצ`ר. ששופכים מנוע. בשוטף, ברגיל, פרארי זה איטליה.
8*)פורצה אזורי8*)
