המסך המפוצל

לגעת בבלונד

לימוזינה של גיל ריבה היא התופעה הטלוויזיונית הכי מבריקה שנראתה כאן בשנים האחרונות. נדמה שכל דבר בתוכנית הזו נכון, החל בקונספציה וכלה במושבים המנומרים

מאת: אלי מורנו

פורסם: 16-02-2002
31 תגובות
יש לי חלום קצת שטחי בשבועיים האחרונים. חלום קטן כזה שמפוצץ את הבלון של החשיבות העצמית המופרזת שלי והאמונה בדרכי האינטלקטואלית. בחלום הזה הלימוזינה של גיל ריבה עוצרת ליד הבית שלי. הוא מתקשר אלי בטלפון ואומר שהוא למטה. אני יורד עם הכפכפים חסרי הסוליה שברשותי, וטרנינג המחבלים שלי, מזן אדידס שנשרו לו כל הפסים. במהלכו של החלום הזה, אני הופך לכונפה (שזה כמו שריבה אומר, מישהו שרוצה להיות סלבריטי). אבל אני הופך להיות לכונפה מזן אותנטי. בחלומי אנחנו הולכים לאכול בשוארמה שמש המיתולוגית ואחר כך מקנחים במנה סביח אצל עובד המיתולוגי, שני מוסדות נודעים בעיר השינה רמת גן שלא קורה בה שום דבר מעניין כמו בתל אביב. עם הטרנינג שלי שיש עליו כבר כתמים של טחינה אנחנו ממשיכים לתור בעיר.

אנחנו נכנסים בחלומי לדירתה של טובל`ה וגם אני לוקח לעצמי כמה בגדים, לא רק ריבה. בהמשך אני מחטט בלימוזינה של גיל לבדוק אם פנינה רוזנבלום השאירה איזה קרם לחות על המושב או סתם עותק מהספר שלה. בטי רוקוואי עושה לי בוק למרות הכרס והתחתונים שמציצים לי מהחריץ של הטרניג ויפה ירקוני נותנת לי הקדשה על אוסף שיריה.

משם אני כבר ממשיך לבדי לגמרי, אני מתחיל ליזום קצת, אני מציע לריבה שיקח אותי לריטה על מנת שתחבק אותי ותיתן לי להצטלם עם משי, מבקש שנקפוץ לשרי אנסקי בשביל שתבשל בשבילי עוגה או סתם תכין לי צנצנת חמוצים רומניים. בין לבין אני מתכוון גם לומר לו שאני מבקש להציע פינה חדשה, פינת "סלבריטי פרסיליה". הפינה בה כל סלבריטי ישאיר לריבה בלימו שלו מזכרת קטנה. מי שראה את פרסיליה לא ישכח בוודאי שאחת הדמויות נוצרת אל חיקה מזכרת שהשאירה בשירותים אחרי הופעה אחת מחברות להקת אבבא. המזכרת נמצאת בפורמלין בכדי שתישמר לנצח. ריבה יכול לתלוש שערות קטנות מקורבנותיו בלימו ולהתחיל להכין מברשת משערות סלבריטיז או סתם מחזיק מפתחות קטן ושימושי, כי הוא בהחלט מגיע הכי קרוב שרק אפשר.

"לימוזינה" של גיל ריבה היא התופעה הטלוויזיונית הכי מבריקה שנראתה כאן בשנים האחרונות ואני מוכן להביט במשפט הזה גם בעוד כמה שנים ולהודיע שלא נראה לי שאתחרט לגביו. לא ניתן להתעלם מהנוכחות של ריבה ומרמת הסימביוזה בינו לבין מושאי ההתייחסות שלו. הוא עושה זאת בהרבה מאד חן, אבל זירת האיגרוף שלו מוכנה לגמרי, היא רק נראית כמו גינה שלווה. הוא לוכד את הסלבריטאים שלו בתוך סיטואציה אינטימית שקשה מאד לסגת ממנה, הוא נוקט בשיטה של קירבה פיזית מהסוג שנקט בה בזמנו ארסיניו הול בתוכנית האירוח שלו לפני עשור, ושאין מתאימה ממנה לראיין סלבריטאים, הוא מחניף להם בשפת הגוף שלו ומתענג לגמרי על קרבתם בכנות שלא נופלת מזו של מעריץ אקראי. בו בזמן ניכר בו שהוא מחשב כל צעד וצעד, וכשהוא יורה - הוא יורה מתוך האינטימיות הזו ושואל שאלות שאיש לא העז לשאול עד עכשיו. ריבה, נכון לעכשיו מגלה אינטגריטי גדול הרבה יותר מזה של תותחי תוכניות האירוח הגדולות וניחן בממזריות שלא רואים אצל אחרים. כשיאיר לפיד מחייך, הוא עושה את זה כי הוא בטוח שהוא יפה, וברור לו שכולם מסתכלים על הרגע הדרמטי הזה שהוא מחייך בו ושהוא נורא שרמנטי, ואיך הוא מפיל את המרואיינים שלו בקסם הג`ל המתערבל וכו`. כשריבה מחייך הוא עושה את זה כמו ילד בגן שעומד לעשות לגננת משהו ממש איום ונורא אבל בו בעת יודע שהיא תסלח לו בוודאות. החזות הקאמפית של ריבה אולי מסתירה את השליטה המוחלטת והאולטימטיבית שלו בתחום שהוא מתעסק בו, אבל הוא מוכן טוב יותר מכל תחקירן שאפתן, והשליפות הקטנות שלו מהמותן הן פשוט קלאסיקה. אי אפשר לכעוס על ריבה כי הוא שואל את מה שמותר למעריץ לשאול, הוא לא שואל ממקום של בוז או התנשאות אלא מגובה העיניים והמגפיים האדומות.

"לימוזינה" של ריבה מבויימת עם הרבה מאד חן ומודעות עצמית. נדמה שכל דבר בתוכנית הזו נכון, החל בקונספציה וכלה במושבים המנומרים והעו"שים (עוברים ושבים) שהוא דג ברחובות. בעשר דקות מכל מרואיין שעובר אצלו, אפשר לאסוף אינפורמציה הרבה יותר גדולה ומדוייקת מאשר בזו שהושגה בכמה כתבות שער חגיגיות בידיעות אחרונות בעשור האחרון.

גם הבחירה שלא להותיר את עצמו בחלל ריק אפילו לא לרגע ולהקיף את עצמו ברגעים שבין לבין בדיאלוג עם הנהג ועם הקולבית גלית גוטמן, היא מבריקה. רק שכאן, הביצוע לוקה מעט בחסר ולא באשמתו. הייתי רוצה לראות נהג יותר אסרטיבי עבור ריבה, וקולביות באמת כדאי שישארו בארון, איפור ולוק מהוקצע עוד לא עשו מאף אחת יותר מבגד.

בגלובאלי אין לי תלונות על השעה הארוכה ביותר של הכיף הכי גדול שעוזר לי לשכוח שאני במזרח התיכון. זה ממכר באופן שאי אפשר להסביר ולמרות שאני יודע שהלימוזינה לא אוספת אנשים בטרנינגים, שכרס מציצה להם מהבטן, תקווה זה דבר טוב מאד. מספיק טוב בשביל להושיב אותך מול הטלוויזיה ולראות כונפות אחרות שנוגעות בבלונד.