זה עשר? / שי / 28/01/2002
כתבתי משהו לפורום לפני שראיתי את מה שהעלת לאתר, אז, ברשותך, מעלה את זה כתגובה. ובקשר לאמא של דנה, זה יותר ז`אנר האימים, לא?
נו, כזה, לא שופטים ערוץ חדש ביום הראשון, נו, כזה, יש לי חום כבר שבוע ימים, אני לא רואה בעיניים, בטח שלא רוצה לראות את וורד, אבל, נו כזה, תסלחו לי כן, אבל לה פיללנו? הפרומואים נראים כמו הפקת תיכון, עם פס-קול תלוש, קריינות של שנות ה-60 וחתרנות של אמבה. לא עושים טיזיניג, לא עושים נעים לאוזניים, לא עושים כלום. לצורך העניין, בערוץ 1 מפיקים פרומואים יותר קליטים. ולוח המשדרים, אם לשפוט לפי הטבלאות והממיר הדיגיטלי, מציע אלטרנטיבה של ערוץ קהילתי. לדחוף שתיים-שלוש סדרות בריטיות, ימבה סדרות נוסטלגיות ואת יעקב איילון זו לא טלוויזיה. זה ערוץ רטרו. זה ערוץ 1 בשנות ה-80. זה ערוץ ההיסטוריה.
נחמד, הרטרו הזה. שנים שאני מחכה לשידורים חוזרים של זינוק לאתמול, אחרי שערוץ 3 גמרו לטחון אותם לפני כמה שנים טובות. אבל הכבלים יכלו להקים בעצמם ערוץ נוסטלגיה שכזה, כל הסדרות שאהבתם להתבגר איתם, עם אלף, ויקי, כמה סדרות של AXN, פח הזבל האולטימטיבי של סדרות האקשן, נוטס לנדינג, פלקון קרסט ושושלת, אביר על גלגלים, לפני שהוא התחיל לגלח את החזה וללכת בלי לנשום, ובכלל, לדפוק את מכונת הקלטות על על ריפיט, כל הזמן כל היום, ולהגיש לכם מוצר שייראה הרבה יותר טוב, שימשוך הרבה יותר צופים, והכי חשוב, ימלא את הייעוד שלו.
ראיתי את אמא של דנה, פנינה, לחמש שניות בפרומו לחוליה החלשה. עוד מוצר בריטי שאנחנו, כנראה, נעתיק וניקח לו את הנשמה. טוב שיש אקמול, שניים, עשרים בבית. לתת לנטלי עטיה תוכנית תרבות זה לצאת ידי חובה, מצד אחד לבצע הנחיות, מצד שני לקרוץ לצופה. לשים את קלוס כל יום בצהריים, יחד עם זהו-זה בארבע, תוכנית מקסימה ככל שתהיה, זו לא טלוויזיה חדשה. זו טלוויזיה שלא מציעה שום דבר מלבד אותם הקלישאות, הטוחנים, הבטחות סתמיות והרבה חרקירי. תוכניות החדשות בשבע (ובעשר) ממוקמות כמו הסכם שלום בגרון של עראפת. איכות התוכן הוא בליל של ערוצים. ההבטחה הייתה למוצר חדשני, גם בגובה העיניים וגם הרחק בשמים, שיציע יותר אלטרנטיבה, יותר תוכן, וקצת, קצת פחות, ערוץ 2.
לזכיינות ערוץ 2 שתי ברירות. האחת, לשמור על רמת מחירי הפרסום הקיימים, במטרה לבדל את עצמם מהערוץ החדש, להראות למפרסמים שאין כאן תחרות אמיתית, ולנקוט עמדה של "אנחנו יותר טובים, אין לנו מה להוכיח, אתם עוד תראו". זה קצת אליטסטי, זה קצת קשה, בטח במיתון של היום, אבל זו ברירה שבהחלט עשויה לשחק לטובתם. מצד שני, במלחמה כמו במלחמה, הם יכולים להוריד מחירים, להתחרות על כל מפרסם ולחנוק את הערוץ השלישי. כנראה שלא יתנו להם. כנראה, האמת, שאין גם סיבה. הבאזז (נקווה שגם התוכנית) ייעלם תוך מספר שבועות, הרייטינג יתייצב תוך כמה חודשים, ואז הערפל יתבהר. מוצר מתחרה, או ערוץ ללא זכות קיום ממשית. השלט, הפעם על אמת, יוריד או ימליך את הערוץ.
קצת מוזר לראות ערוץ חדש, בשנת 2002, שמתחיל בדיוק כמו ערוץ 2 הניסיוני. נפרגן ונגיד שייקח להם קצת זמן להתייצב. איך שזה נראה, קצת המון. השבועות הקרובים גם יקבעו האם התוכניות, כמו הפרומואים, הם סתם אחד גדול, כמו שזה נראה לפחות מבחוץ, או שהן ימשכו קהל צופים. ההבטחה, מוזר להגיד את זה על היום הראשון, התנדפה עם הדקה הראשונה של קלולס. תרבות איקאה גורסת שכל דבר חדש נכנס לכאן כמו אש בשדה קוצים, ברוב המקרים פשוטו כמשמעו. השאלה היא האם בעידן של פלטפורמה רב ערוצית, של בידול שהולך וגדל בין הערוצים, ירידה ברייטינג לערוצים הציבוריים והתבססות אמיתית של הלווין, ערוץ ציבורי חדש, אפילו שיהיה מטוסים לתאומים, יעשה כאן משהו למישהו, או שייעלם יחד עם כל הערוצים, כמו לא נולד, כמו תמיד היה.
מצד אחד, הפתיחה חלשה, מצד שני, נו, יש להם את יעקב איילון. בשבע ובעשר. אחרי 5 עם דן מרגלית, 6 עם קוטלר, ולפני שבע וחצי של ערוץ 1, 7 וחצי של ערוץ 2, המהדורה המרכזית וחיים יבין. ואז שוב יש את יעקב איילון. 15 דקות. מהיר כזה. חפוז. בלי להוריד בגדים. אלטרנטיבה, לא?
