המסך המפוצל

סדנה למודעות עצמית

\"כוכב נולד 3\" נפתחה אמש ללא שום בשורה חדשה. גם השנה היא תמשיך ליצור לנו אלילים חדשים ברייטינג היסטרי

מאת: ולדי דבוייריס

פורסם: 22-03-2005
7 תגובות
תחילתה של "כוכב נולד 3" אתמול היתה, כיאה לבייבי האהוב של "קשת", חיננית למדי. מובן שככל שעוברות העונות וגדל הווייב? של התוכנית, כך יותר ויותר אנשים שלא ממש מודעים להיעדר כישרונם המוזיקלי יגיעו להיבחן, ורק בתור קוריוז נחמד יועברו אל האודישן מול השופטים ויזכו לשמש כשק החבטות הלאומי של האומה (מי אמר "פוקימון"?). וכך, גם אני מצאתי לנכון לסנן "שרב כבד" לאחר שההיא עם "חורשת האקליפטוס" סיימה להתעלל באוזניי.

אך מעבר לקוריוזים, ומעבר לרצון הבולט של שופטי "כוכב נולד" - ובראשם צביקה הדר - לשעשע ולהשאיר גם את המפסידים בתחושה נעימה, יש לזכור שמתחרות כישרונות תמימה (ועוד לפני כן, משעשועון מוזיקלי דמוי קריוקי) הפכה התוכנית לאירוע מדיה לאומי. כזה שההכנות אליו מסוקרות בכל העיתונים כאילו היה לפחות חתימה על הסכם השלום בין ישראל לכורדיסטאן. אירוע שבו ייקבעו הפייבוריטים הלאומיים לשנים הקרובות, ושבו ימצאו רבים מאיתנו מקום לרצון להעריץ מישהו עד אינסוף.

ודווקא באור הזה, מעניין היה לראות, מייד לאחר "כוכב נולד", את הפרק השני ב"עשרת הדיברות", שעסק ב"לא תעשה לך פסל וכל תמונה". ואמנם ליהק רונאל פישר את רוברט בן-שושן לדמות "יוצר האלילים הממלכתי" - אך לטעמי, יואב צפיר וטמירה ירדני מתאימים הרבה יותר להגדרה זו. בן-שושן וסוכנותו "רוברטו" נדרשים, בכל זאת, להשקיע מאמץ שיווקי כלשהו על-מנת להביא את כוכבניהם הצעירים אל הסלבריטאות הנכספת (ורבים מהמתדפקים על דלתות הסוכנות אף מצהירים בפירוש שבאו כי "זה כיף להיות סלבריטי"). אך ב"כוכב נולד" המלאכה פשוטה בהרבה - היום אתה אלמוני שניגש לאודישן ומקבל חצי דקה של מצלמה בלי שאף אחד מהשופטים יפריע לך, ומחר אתה מרוח על שערי כל ה"פנאי פלוס" וה"מעריב לנוער". יש לך פורום מעריצים שלם שמחכה רק לך, ובנות מצלצלות לאינטרקום של הוריך ב-2 בלילה ומשאירות חתיכות מעצמן על סף דלתך, כראיה להערצתן הניצחת.

נכון, תאמרו, אבל הניסיון המר מוכיח שלפייבוריטים בשלבים הראשונים של "כוכב נולד", בדיוק אלה שקורותיהם נדושו כבר בכל העיתונות, מחכה גורל לא נעים. אמנם כך, אך בל נשכח כי גם הגורל הלא נעים כרוך בסלבריטאות, ואפשר להרוויח יפה גם מקדושה מעונה - בייחוד כאשר העינוי העיקרי הוא על-ידי צלמי הפפראצ'י. ולכן, בעוד רוברטו בן-שושן עסוק בלדחוף עוד כוכבנית לטלנובלה במיל, קשת ו"טדי הפקות" יוצרים לנו אלילים ברייטינג היסטרי (התוכנית הראשונה של "כוכב נולד 3" זכתה לרייטינג ממוצע של 30.5% עם שיא של 37%).

אמנם, לרונאל פישר ככל הנראה לא נעים לירוק לבאר של "קשת", הזכיינית שאימצה את "עשרת הדברות" המצוינת באמת, ונתנה לה קרש קפיצה כה חזק בדמות "כוכב נולד". לא נעים, משום שתופעת "כוכב נולד" משחקת גם לטובתו, מאפשרת לו להשמיע את דבריו ל-20% מהאוכלוסייה - דבר שבימים כתיקונם לא היה קורה, בוודאי לא בערוץ 2. והעם צופה ואוהב את זה - כי הוא צריך קודם ליצור לעצמו פסל וכל תמונה, ואחרי כן לשמוע למה זה לא בסדר. ובינתיים "קשת" עושה את שלה, ומקבעת את מעמדה כחברת טלוויזיה שיודעת ליצור מכל תוכנית אירוע מדיה אמיתי, ומכל ילדה בת 17 - אלילה לאומית. וכן, הם שם, ברחוב ראול ולנברג 12, מודעים לעצמם היטב - ואוהבים את זה.

נ.ב. פניה אישית למריאור שחר, המתמודדת הצעירה ביותר ב"כוכב נולד" - בת 16.5 בלבד, וכבר עם שאיפות כוכבו?ת שיצדיקו נכשל בבגרות במתמטיקה: ראינו אותך ב"בראבו" בזמנו, ראינו גם את אמא שלך הלחצנית, שככל הנראה רוצה שתגשימי את כל שאיפותיה במקומה. ההמלצה שלי - תמצאי פסיכולוג טוב, את הולכת להזדקק לו בעתיד. המחירים של טיפול פסיכודינאמי רק עולים לאחרונה.