"פיירפליי" תוכננה להיות סדרה אפלה בכיכובו של גיבור שאיבד תקווה עוד לפני תחילתה, אחד שהפסיד במלחמה ופשוט ממשיך לחיות ולטוס במרחבי החלל מהיעדר אלטרנטיבה ממשית, כדרך למלא את חייו. בדרך הוא מסתבך בכל צרה אפשרית, לעיתים באשמתו, לעיתים מתוך רצון ברור למלא את חייו בריגושים.

אולם "שינדיג" איננו אפל בכלל. הוא אמנם מראה את הנטייה של מל להסתבך, וחייו עומדים בסכנה כמו במיטב פרקי הסדרה, אבל הפרק הוא מה שקרוי בפי היוצרים "פרק כיפי", כלומר לא מפחיד, אלים או עמוק במיוחד. יש בו נגיעות קלות בנושאים רציניים אבל לא כאלו שמגרדים את פני השטח יתר על המידה. זהו פרק שנעשה בשביל התלבושות, הפעולה והדיאלוגים בין הדמויות. הפרק נועד להוות הפוגה מכל הפרקים המותחים והקשים לעיתים לצפייה שמסביבו (בין השאר בעקבות הלחץ של פוקס המאה ה-20 על "מיוטנט אנמי" לרכך את הסדרה).

הפרק הוא מעין התגשמות תיאורה של אינארה את מל בפרק "קריית ג'יין", לפני שגילתה שה"גיבור" שם הוא ג'יין. אינארה אמרה אז שלמל יש "חוש אצילות אדיוטי" "idiotic sense of nobility", ופה היא אומרת לו, "יש לך חוש אצילות משונה, קפטן" "You have a strange sense of nobility Captain" כאשר היא מתכוונת לדרך בה מתייחס מל אליה ואל המקצוע שלה.



כבר בתחילת הפרק עושה מל מעשה שמסכם חלק גדול מהדמות שלו. הוא גונב ארנק מאנשים שחוטפים אנשים ומוכרים אותם לעבדות בהסבת כוכבי לכת חדשים לראויים למגורי אנוש. אבל, נאמן לחוש האצילות האידיוטי שבו, הוא לא בורח, אלא מחכה שיגלו את דבר הגניבה וילחמו בו. לעומתו, ג'יין מתעניין ברווחים שאפשר לעשות משימוש בעבדים שאוכלים מעט (כלומר, אם לא מאכילים אותם), אבל במהומה שנוצרת בבאר, כבשאר הקרבות, הוא נלחם לצד מל, גם אם אין בכך רווח מיידי.

בהמשך שוב מראה מל את חוש האצילות האידיוטי שלו כאשר הוא מסכן את עצמו בשביל אינארה ובשביל כבודו העצמי. אבל בעוד הבאר הוא פחות או יותר הסביבה הטבעית בשביל מל, חלק גדול מהפרק ממוקם בעולם שנע בין "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין ל"חלף עם הרוח", ושם מרגיש מל כמו דג מחוץ למים. הוא אולי לוחם ומצביא גדול בקרב, אבל מסתבר שכל נושא השימוש בחרב הוא קצת בעייתי בשבילו. מל, כך נרמז בסדרה, לא גדל בחברה עשירה במיוחד, ועל כן הגיוני שלא ידע להשתמש בחרב שהיא נשק ארכאי בו משתמשים עשירים כספורט.

הנושא החם ב"פיירפליי", שלא הופיע בסדרות אחרות של ג'וס וודון, הוא נושא המעמדות, שדי נפוץ בז'אנר המערב הפרוע. למשל, מל משתמש במילה "שינדיג" שמקובלת לתיאור מפגש פרוע בין חברים, כדי לתאר אירוע שראוי יותר לתואר "נשף", למרות שהמילה "מסיבה" גם היא מופיעה בפרק. השימוש של מל בשפה שמקורה באזורים הכפריים והמדבריים של ארה"ב לתיאור דברים מראה יותר מכל את הדרך בה הוא רואה את השקריות בהעמדת הפנים של מכובדי החברה הגבוהה בכוכבים בהם הוא מבקר. אכן, מרבית הדמויות בעלות הנכסים בכוכבים שבשליטת הברית, נראות כאילו עלו לגדולה לפני זמן לא רב, עדיין מפגינות פרובינציאליות לא מועטת, וחושפות צדדים לא ממש מכובדים שלהן. דוגמה לכך היא הדרך בה את'רטון מתאר את סרניטי בסינית כפיסת צואה.



הפרק מציג שני סוגים של אנשים בחברה הגבוהה בפרספוני: אלה שמתגאים במוצא שלהם ושומרים על האיכויות הבסיסיות של אנשים שחיים חיי חקלאות פשוטים ואלה שמעמידים פנים כאילו הם טובים יותר מפשוטי העם ומתנשאים מעליהם. את'רטון ללא ספק שייך לקטגוריה השנייה. כך למשל, השפה והתוכן של דבריו מידרדרים לאיטם, החל מהמחמאות הפואטיות שהוא מרעיף על אינארה כאשר הם מתקשרים בתחילת הפרק, עד למשפטים הביביים שהוא אומר לה בסוף לאחר שמל מנצח אותו בזכות התערבותה.

אינארה כמעט ומתפתה לפרוש מ"סרניטי", כאשר נראה שיותר מאהבה מיוחדת לאת'רטון, היא נמשכת לחברה הגבוהה והמכובדת אליה היא שייכת מבחינת התנהגות ולבוש. ניתן להבין מדוע היא מואסת בחיי הפשע והאלימות של מל וצוותו, ושוב נשאלת השאלה מדוע היא מלווה אותם. כפי שהפרק מדגיש שוב ושוב, אינארה עושה את הבחירות שלה בעצמה, ולמרות זאת היא מתלווה למל בתחילת הפרק לבאר אפל בו היא, ולא קיילי, עשויה להיראות כ"כבשה מפזזת על רגליה האחוריות". היא נקרעת בין אהבתה למל לבין הצורך שלה להרגיש שייכת.

"שינדיג" ממחיש היטב את היחסים בין מל ואינארה. אהבתה של אינארה ברורה מהדרך בה היא נסוגה ממל כאשר הוא מכאיב לה, לא פחות מהדרך בה היא מתייחסת לדברים שהוא אומר ואותם היא כן מייחלת לשמוע. הצד של מל אינו ברור עדיין. הוא נמשך לאינארה ללא ספק (ואיזה גבר סטרייט לא היה), אכפת לו ממנה, ולא סתם הוא פולש שוב ושוב למעבורת שלה ומציק לה - אולם עדיין לא ניתנה עדות מכריעה שתבהיר האם למל יש רגשות רומנטיים כלפיה. הוא אמנם מבקש ממנה שלא תיענה להצעתו של את'רטון ואינארה היתה רוצה לראות בכך סימן לחיבתו אליה, אך האמת היא שהוא פשוט לא אוהב את את'רטון מסיבות שונות, שרק חלקן קשורות לדו קרב בו צפוי מל להפסיד. בסוף הפרק הוא אף אומר שעדיף אם היה נשאר מחוץ לעולמה של אינארה, ובכך מגדיר מצד אחד את שמפריד ביניהם, אך גם מראה שכשם שאינארה ניסתה לטעום מעולמו, גם הוא ניסה לטעום מעולמה. מתוך סקרנות או מתוך כוונה רומנטית? קשה לדעת בשלב זה.



יחסו האמביוולנטי של מל כלפי אינארה וכלפי עולמה זולג בפרק הזה גם למערכת היחסים שלו עם קיילי. הפעם, לא סיימון הוא זה שמעליב את קיילי, אלא מל. מל, שמתייחס לקיילי בצורה אבהית לאורך כל הסדרה, מזלזל בצורה די אכזרית בכמיהה שלה לשמלה ורודה ויפה כמו של עשירים, כמו של אינארה וחברותיה למעמד העליון. כשעומדים מל וקיילי מול שמלת הנשף בחלון הראווה, לכל אחד מהם אסוציאציות שונות לחלוטין, ובעוד קיילי מתלהבת ממה שיכול להיות כרטיס הכניסה שלה לעולם הפנטסטי של אינארה, מל נרתע מכל העניין ומייד מרחיק את עצמו מנטלית, תוך כדי פגיעה אקראית ברגשותיה של קיילי.

העניין העקרוני כאן הוא בתפיסה של מל את אינארה ואת המקצוע שלה, לעומת התפיסה שלו את עצמו וכפועל יוצא את קיילי, בה הוא רואה אחות קטנה. ברגע חשוב בפרק מדגיש מל שהוא אמנם לא מכבד את דרך החיים של אינארה, אבל בהחלט מכבד אותה עצמה. כלומר, הוא סולד מאינארה הזונה ולא מאינארה האישה. האבחנה הזו חשובה והיא נובעת מכך שהמקצוע של אינארה מנוגד לאחד העקרונות החשובים ביותר למל, וזהו הצורך להיות תמיד חופשי ובשליטה. מל, שנלחם עבור העצמאים ונותר כזה גם לאחר שהמלחמה נסתיימה, לא מסוגל לקבל את העובדה שאינארה בוחרת לשים את עצמה בסיטואציות שבהן תמורת סכום כסף, היא משעבדת את עצמה לאדם אחר, גם אם לזמן מוקצב. למרות שאינארה ממשיכה לטעון שהיא זו שקובעת מתי מי ואיפה ושהבחירה למעשה בידה, מל מבטל זאת. הוא רואה רק שהיא חייבת לשחק את המשחק בכל זמן ולציית לחוקי החברה ה'מתורבתת' שהוא עצמו הצטרף למלחמה כדי לדאוג שלעולם לא יהיה כפוף להם. לעומת מל שחווה את זוועות המלחמה והדבר הפך אותו למריר ואפל, ואינארה, שעוטה על עצמה תחפושות כדרך חיים ומהוקצעת בכללי המשחק של החברה, קיילי היא אדם חף מכל אלה. היא "טהורה", הצדדים המכוערים של החיים עדיין לא נגעו בה או שינו אותה, ולכן היא ניתנת להשפעה לכאן או לכאן. לכן כשמל רואה את הנטיה שלה לכיוון המנוגד לשלו, הוא ממהר להרוס את הפנטזיה.

הדמות המאכזבת בפרק היא דמותו של את'רטון, שמזכיר קצת את המפרדינק מ"הנסיכה הקסומה" אך בניגוד אליו חסר קסם אמיתי או ציניות שמאפיינת אנשים בעלי כוח. בהתחשב בעובדה שהמשחק של מרבית דמויות המשנה ב"פיירפליי" הוא לרוב מדהים, גם אם הן מופיעות לזמן קצר, מתחדדת הבעייתיות בדמות של את'רטון. ניתן להבין את ההיגיון התסריטאי שעומד מאחורי זה, כדי לצייר את את'רטון כדמות לכאורה מקסימה אך כזאת שהצופים לא יסבלו במיוחד, על מנת לחזק את תמיכתם במל. אחרי פרק הפיילוט בו מופיע באדג'ר וכובש את המסך עם כל מילה, ולאחר פרקים בהם הופיעו דמויות אנטגוניסטיות מרתקות כניסקה, קשה להנות מדמות שטוחה וצפויה כאת'רטון.




הדיאלוגים בין קיילי לנשות החברה בנשף מזכירים סצינות רבות וידועות בהן הבנות הפופולריות משתמשות בכוח שלהן כדי להשפיל את הבחורה החדשה ולגרום לה להרגיש לא שייכת. אבל קיילי כן שייכת, פשוט לא לעולם השטחי שלהן. במהרה היא כובשת את לבם של הגברים וקונה לעצמה קהל מאזינים שמחכה לכל מוצא פיה, כשניתנת לה ההזדמנות להפגין את הידע המרשים שלה בכל הקשור למנועים.

הדו-קרב בין מל לאת'רטון די צפוי אם כי מבוצע היטב (סוף הקרב בו מל דוקר את את'רטון כשהוא שוכב על הקרקע משעשע וחורג מהשבלונה הצפויה). ברגע המכריע של הדו קרב לכאורה מוכיחה אינארה שדעתו של מל עליה נכונה. היא אכן מוכנה לוותר על העצמיות שלה אם המחיר יהיה גבוה מספיק, אך בעצם הסיטואציה היחידה בה אינארה מוכנה לוותר לחלוטין על עצמאותה היא כשחייו של מל נמצאים בסכנה. המחווה הזו נעלמת לחלוטין מעיניו של מל, שמצליח לפספס אותה ולהתרכז בסגירת העסקה. וכך, גם בפרק הזה שמוקדש ליחסים בין השניים, שום דבר לא התקדם וחזרנו לנקודת ההתחלה: אינארה נשארה בעולמה והוא בעולמו, מתעלם מהמשיכה ההדדית ביניהם.

לעומת זאת. נחמד לראות את מל ואינארה מרגישים בנוח יחד לשם שינוי, בנשף ובסוף הפרק. מי שעוקב אחר אחורי הקלעים של "פיירפליי" יודע שתחושת הנינוחות והחמימות בין אנשי הצוות מקורה ביחסי החברות האמיתיים שנקשרו בין השחקנים שמבלים ביחד גם מחוץ לסט, היכן שפרות מגראפיקה ממוחשבת אינן רועות.