"חלומות בהקיציס", הלייטנייט המטורף של שידורי קשת, הפכה כבר מזמן לתוכנית קאלט. מעבר להיות שעת צחוק צפופה ותוכנית בידור מעולה, היא גם מטביעה את חותמה מעבר לשעות משבצת השידור שלה, ומשאירה סימני דרך (ומשקעים) בנוער העברי הכשר.

מי מאיתנו לא מצא את עצמו מדליק את הסיגרייה שאחרי עם המורה לתושב"ע באמצע הכיתה, לנוכח כל התלמידים שצועקים "מה? כבר נגמר? אבל רק התחיל"? כולנו. חלומות בהקיציס טרחה להטביע פנינות לשון אין קץ בלקסיקון העברי החדש, ולא פסחה על המנהג גם בעונת השידור החדשה. יש מקרים שבהם זה הופך אפילו למושא הערצה.

אלון הרמן, דותן גרשוני ודן כרמון, שלושה נערים בני 16 מגן-יבנה לקחו את הנושא צעד אחד קדימה. אולי היו אלה שעות הפנאי הרבות של החופש הגדול שהניעו אותם למעשה, או אולי היתה זאת אהבת קיקיס טהורה שהניעה אותם, אם כך ואם כך, שלושת הנערים הפיקו להיט (אני אומר, תסמכו עליי) תוצרת בית לאחת ממטבעות הלשון הטריות והלוהטות של העונה השלישית של חלומות בהקיציס, "אני בתור".

תפסתי את אלון הרמן, הסולן במקרה זה, לשיחה קצרה.


"השיר הוא למעשה אילתור, והוא ההצדעה שלנו לחלומות בהקיציס".


"בשבילך זו תוכנית בידור, בשבילנו זו דרך חיים. צוחק, אח שלי, הכל טוב. זו אכן תכנית בידור, אבל היא תוכנית בידור טובה והמשפט "אני בתור" הוא פשוט מעורר השראה".


"אנחנו חיפשנו דבר קצר וקליט, משהו שאפשר לצעוק למיקרופון, וחוץ מזה שאנחנו משתמשים במשפט הזה הרבה מאוד בחיי היומיום שלנו".


אנחנו תמיד אומרים אחד לשני "מי בתור?", "אני בתור!!", או "קראפ! קראפ! אני בתור!!", ואחרים...





"לא בדיוק. היא מושכת הרבה צופים בני נוער. יש להם שוסים חדשים בכל עונה. הם הגששים של הדור החדש מבחינת ביטויים".


"את השיר הקלטנו עם מיקרופון מחובר למחשב של חבר שלי. אחד מאיתנו יוצר מוסיקה גם בעצמו אז היה ציוד איכותי, אבל לא חדר הקלטות או משהו".


"עשינו באותו יום עוד שיר. צחקנו על אחד החברים שלנו שאומר "אני לא יודע" בצורה מאוד מצחיקה. מעבר לכך חשבנו אולי רק לעבד את השיר ולהאריך אותו"





קחו, תשמעו