טוני הד (ג'יילס)
אם להודות על האמת, המפגשים עם טוני לא היו מרתקים במיוחד והם קצת איכזבו אותי. אבל טוני עצמו היה חמוד וצחקק במשך חלק נכבד מזמן הופעתו. הוא די חדש בעניין הקונים ועושה רושם שהוא לא כל כך ידע מה לעשות עם עצמו. הוא גם זרק כמות לא מבוטלת של קללות לאוויר ואז נאלץ לסבול רגע של מבוכה רצינית, כאשר ילדה קטנה נשלחה לשאול אותו אם הוא תמיד מקלל כל כך הרבה בנוכחות ילדים.

כשהסדרה רק החלה הלך טוני לבקר בספריית ביה"ס והופתע מהתלהבות הספרנית, מכך שסוף סוף יהיה קול לספרנים בטלוויזיה. לטעמו, ג'וס הצליח לעמוד במשימה בכבוד. פרק שאהוב עליו במיוחד הוא "Passion" והרע הטוב ביותר לטעמו היה ראש העיר (גו טוני!).



הוא למד בבי"ס לדרמה וכיום הוא עובד בבריטניה על סרטים וסדרות טלוויזיה. "גברים על ארבע" בכיכובו אף הגיעה לארץ. בקון, היתה התלהבות של ממש בקרב הקהל הנשי הבריטי מפרק, שבו הוא הופיע בסינר בלבד, כאשר הוא מצולם גם מאחור...

הוא לא יודע אם הוא יופיע בעונה הבאה של אנג'ל, אבל הוא לא רואה סיבה לא לעשות זאת. בשלב זה הוא שבר את ליבי, כאשר הכריז שטים מינאר לא יהיה מעורב באנג'ל יותר. אני מקווה שהוא פשוט לא מעודכן. הוא אופטימי באשר לאפשרות ש"ריפר" בכל זאת תצא לפועל, שכן ג'וס עדיין מדבר על כך.

במפגש הראשון התבקש טוני לשיר. הוא הופתע מהבקשה והתחמק ממנה, אבל במפגש השני הוא הלך לקראתנו וללא ליווי נעמד ושר (שיר שאני לא מכירה). כולנו הוקסמנו.

ג'יימס מרסטרס (ספייק)
ג'יימס עמד בכל הציפיות וחוץ מלהיראות מצוין הוא היה אדיב, מלא התלהבות ושופע אהבה כלפי המעריצים. הוא הודה על כל המתנות שהביאו לו וביקש לפגוש אישית מעריצה ששלחה לו מכתב, שנגע לליבו. המעריצים נתנו לו כוח להשתנות ולגדול בשנים האחרונות. הרבה מהשואלים הודו לו על הנכונות שלו להופיע בקונים ועל היחס החם שהוא מפגין. ג'יימס טוען שהוא אדם רוחני ושישו היה מהפכן פוליטי חשוב לטעמו. אני לא ממש התחברתי לפילוסופיית "החיים הם מתנה" שלו, אבל אפשר היה לראות שהוא מאמין בכך בכל ליבו.

המוסיקה מאד חשובה לו. הוא התחיל לנגן בפאבים בגיל צעיר ומאז ומתמיד סירב לבחור בין המוסיקה למשחק.

הוא נהנה יותר לשחק את ספייק הרע של עונה 2, אבל הוא הרבה יותר גאה בעבודה של העונות האחרונות, שהיתה קשה יותר והובילה אותו לסף שבירה נפשית.

ספייק אמור להיות מצפון לונדון. הוא מודה שהמבטא שלו בפרקים הראשונים בהם השתתף גורם לו לחרוק שיניים, אבל במהלך הזמן הוא למד להעתיק את המבטא שלו מטוני הד הבריטי. התוכנית המקורית היתה שהוא יחזור לעונה השלישית יחד עם דרוסילה, אבל ג'ולייט לנדאו לא היתה פנויה והוא הופיע לבד. ג'וס רצה כבר אז לצרפו אך לא מצא לו מקום. כאשר כריזמה קרפנטר (קורדיליה) עזבה ל"אנג'ל" הם חיפשו עבורה תחליף והחליטו להוסיפו לקאסט, דבר שמאוד הלהיב אותו. רגע אחד שאהוב עליו במיוחד הוא הנסיעה במכונית עם ג'יילס השד ב"איש חדש". הוא חיכה הרבה זמן שיתנו לו סצינה עם טוני.

רוב הצוות היו לחוצים מהשירה במיוזיקל מכיוון שזה לא מה שהם אמורים לעשות אבל בשבילו זה היה קל יותר כי "המוסיקה לוקחת אותך למקום רגשי ואתה נסחף איתה". השיר האהוב עליו במיוזיקל הוא באופן "מפתיע" Rest in peace, בגלל הבלוז שבו.

בשלב כלשהו של המפגש העלה ג'יימס לבמה את איש הפעלולים שלו, סטיב טרטליה. הוא נתן לו המון קרדיט וחילק לו שפע של מחמאות. הם הפגינו קצת מיכולותיהם וערכו קרב מדומה קצר.



הוא הסכים לעשות ג'סטה למעריצה ובעקבות בקשתה אמר את ה-"Bloody hell" המפורסם שלו במבטא של ספייק (בקול נמוך וסקסי שכמעט גרם לכמה בנות שם להתעלף). אבל בניגוד לטוני, הוא סירב באופן נחרץ לשיר.

כהרגלו בקודש חתם ג'יימס את המפגש בציטוט כמה שורות של שייקספיר (The Tempest). עוד כמה בנות צנחו.

במעמד ההחתמה שוב הצליח ג'יימס להצדיק את השמועות לגביו ובזמן הקצרצר שהיה לי איתו הוא נתן את התחושה שאני הדבר היחידי בעולם שמעניין אותו, הסתכל לי ישר לתוך העיניים ובהתאם לבקשתי נתן לי חיבוק (מתכננות את מותי הקרב כבר?) הוא התלהב מאוד לשמע הצהרתי שיש לו הרבה מעריצים בישראל וענה "Yes! Conquering the world country by country. You have good taste in Israel". חמוד.

ג'יין אספנסון ודרו גרינברג
מבחינתי, המפגשים עם הכותבים היו המרתקים והאינפורמטיביים ביותר בקון. ג'יין כותבת עבור "באפי" מאז העונה השלישית. היא הציעה את הרעיון לפרק "Band Candy" (שהוא הפרק הראשון שהיא כתבה) וכך קיבלה את העבודה. דרו הצטרף בשלב מאוחר יותר, מצליח בכך להגשים את החלום שלו. הוא כתב גם לגרסה האמריקנית של "הכי גאים שיש". גם ג'יין וגם דרו החלו את קריירת הכתיבה שלהם ע"י שליחת תסריט ל"מסע בין כוכבים", שאפשרה בזמנו קבלת תסריטים של כותבים לא מוכרים ללא סוכן. מאז ומתמיד הם רצו לכתוב עבור טלוויזיה.

הם מספרים את הסיפור הקבוע על תהליך הכתיבה בסדרה: קודם הם יושבים כצוות על בנייה ראשונית של מרכיבי הסיפור, דבר שלוקח בערך שבוע. לאחר מכן הכותב של הפרק מבלה כשבוע עד שבועיים בכתיבת הפרק ולבסוף מוקדשים עוד כשבועיים לשכתובים, כשהכל עובר את אישורו של ג'וס. הכותבים לא מצוותים ספציפית לדמויות - כולם כותבים עבור כולם. אם הם טועים באישיותה של הדמות, ג'וס מתקן אותם. וכמובן - "ג'וס גאון ומצחיק, ונהדר לעבוד איתו. הוא רואה הכל בראש כמו ב'דו"ח מיוחד'".

לוח הזמנים הנ"ל נכון לתחילת העונה. ככל שנכנסים עמוק יותר אל תוך העונה, הזמן שמוקצה עבורם לכתוב את הפרק הולך ומתקצר, עד שבמקרים מסוימים נשארים להם ימים ספורים בלבד. פרק מסויים מהעונה השישית, שהוא אחד הפחות אהובים על צופי הסדרה, כתבה ג'יין במהלך לילה אחד ("ואולי בגלל זה אתם פחות אוהבים אותו" היא הוסיפה בשקט...).

לג'יין יש תואר בבלשנות והיא למדה לטינית. כשמגיע הזמן לבחור שמות לשדים היא מתקתקת רנדומלית על המקלדת עד שהיא מוצאת רצף שנראה לה מתאים לשד ולמקורו. היא מספרת שכאשר נעשה שימוש בשפות זרות בסדרה הם נעזרים בשירות תרגום והשחקנים מקבלים היגוי פונטי נכון של המשפטים. ב"פיירפליי", כאשר נעשה שימוש במנדרין (דבר שעזר להם להכניס ביטויים גסים פה ושם) השחקנים קיבלו גם קלטות. ואם כבר ב"פיירפליי" עסקינן, גם דרו וגם ג'יין מהללים את הסדרה ומביעים צער רב על מותה בטרם עת. אבל יש להם חדשות מעודדות - ג'וס כותב תסריט לסרט בימים אלו ממש ואם פוקס תאשר אותו, הוא יקום לתחייה. בקרוב גם תצא ערכת ה- dvd עם כל הפרקים וקומנטרי משולב של השחקנים והכותבים.

ג'יין מאשרת: בעונה הבאה היא תכתוב עבור בנות גילמור (יי!)

פרקים ושורות אהובות: ג'יין הכי גאה ב"סופרסטאר". היא התחננה בפני ג'וס שייתן לה לכתוב אותו. היא גם גאה בשורה שלה "Every night I save you" של ספייק לבאפי לאחר שהיא חוזרת מהמתים. זו שורה מאד רגשית, והיא בד"כ כותבת קומית. שורה נוספת שלה שהיא אוהבת היא שורה של ווילו בג'ינג'רברד "I do doodle too".

היא אוהבת במיוחד את אניה בשל הישירות שלה, תכונה שיש להן במשותף.

זה הרגע שלי לשמוח בצדקתי - ג'יין סיפרה שהם מאד התלהבו כשג'וס הציג בפניהם את הרעיון של הטריו. הדמויות הללו אפשרו להם לכתוב מהניסיון האישי שלהם ולהכניס פנימה את החנוניות שלהם. אז בבקשה, הטריו אכן מייצגים את הכותבים של הסדרה, כפי שטענתי בוויכוחים שהיו לנו לאחרונה.

דרו וג'יין היו סופר-נחמדים בזמן החתימות ובניגוד לשחקנים, היה לנו זמן לקשקש איתם קצת. כשהגשתי לדרו את גיליון הרייטינג עם הכתבה על סיום הסדרה, הוא התלהב למראה העברית ושאל אם הגעתי במיוחד מישראל. הוא חתם ואז הראה לי בחיוך את החתימה ושאל אם הוא עשה זאת נכון. לקח לי שנייה או שתיים להבין שהוא חתם את שמו בעברית. וכן, הוא חתם נכון.

שטפתי את ג'יין במחמאות על כתיבתה וביקשתי ממנה לספר לג'וס ולשאר הצוות שיש להם קהילת מעריצים גדולה בישראל. היא היתה מרוצה ואמרה שהם לא היו מודעים לכך. בואו נקווה שהיא תזכור לספר.

הקטע הבא מוקדש לשלמקו: לא שכחתי אותך. במעמד החתימה שאלתי את ג'יין האם דמותה של אניה פותחה כישירה כל כך בשל המעבר של כריזמה לאנג'ל. היא ענתה ש"לא באופן מודע, אבל סביר להניח שכן, מכיוון שהנישה של האדם שאומר את הדברים כמות שהם היתה ריקה והיה צורך למלאה".

לסיכום
אני לא אגיד שלא היו חסרונות. הארגון למשל. אם לא הייתי יודעת אחרת, הייתי אומרת שכל העניין אורגן ע"י בוגרי ביה"ס לתכנון של צה"ל. ובכלל, הקון לא היה עסק זול. אבל זה היה שווה כל פני ואני ממליצה בחום לכל מי ששוקל לעשות זאת בעתיד. כרטיסים לקונים של שנה הבאה נמכרים כבר עכשיו בקצב מסחרר.


רגע, אל תלכו לשום מקום. יש עוד חלק נוסף, עמוס בספוילרים מכל מיני סוגים, כולל לפרק האחרון של הסדרה, ממש כאן, בחלק השלישי והאחרון של "יומן קון".