כשרואים באם.טי.וי את כל הכושים הוולגרים האלה, מיסי אליוט, סנופ דוגי דוג ודומיהם, הטמטום שלהם בולט לכל עין ומתבטא בעיקר בנענועי ידיים "קולים" תוך כדי דיבור, מבטא מתלהם על כלום ובעיקר משפטים רברבנים אשר כוחם העילאי מהווה את המוטיב המרכזי. לדוגמה, פניה אל החנווני בבקשה שיואיל להביא להם חלב מסתכמת במילים "יו, יו מאדראקר פאקר, דונט יו וואנה ברינג מי יור פאקינג מילק אור איי וויל יל יור פאקינג פאפא"? ממש מהומה על לא מאומה.

אבל אתם יודעים מה, זה עוד איכשהו מתקבל על הדעת באיזושהי צורה. אותם "ניגרז" כפי שהם קוראים לעצמם, גדלו וחיו בתנאי ג`ונגל פראיים בהם החזק שורד, ואולי זו הסיבה לחספוס הריקני שלהם. גם בארצנו הקטנטונת, אם היה קם זמר מהפכן בעל עבר עברייני אשר היה פוצח בסדרת שירי ראפ-מחאה, דומני שהוא היה מתקבל ברצינות יחסית.

מנוגד לכל תפיסה ורזומה של מהפכן סוג ז`, פרץ לו מר יעקב שמעוני לחיינו בשנה האחרונה. האדון יעקב לא גדל בסביבת מצוקה אמיתית, לא ידע שום חוסר משמעותי בחייו ואף הקדיש את רוב זמנו וכספו לתרבות הראפ.

אותו יעקב שמעוני החל לכנות עצמו "סאבלימינל", סיגל לעצמו אופי ממורמר ומהפכני ומיהר להקליט אלבום שכל-כולו שירי הלל וסגידה לעצמו ולחברו, אשר אימץ את השם המהפכני "הצל" (אגב, באותה הזדמנות הרשו לי להציג את שמי החדש. מעתה אין אמרו דודו כהן, אלא "שטן המוות". נשמע מאיים מספיק, לא?)

התופעה התרבותית-חברתית-מוסיקלית הזו מאוסה משני טעמים עיקריים. הראשון - מר "סאבלימינל" האיום מפיץ למעשה תרבות של כוחניות ורדידות איומה; אם בעבר רק תינוקות וילדים על גן חובה היו משגרים איומים סטייל "יש לי מטוס גיבור / אבא שלי יהרוג אותך" וכו`, הלוא שכעת מר שמעוני מעלה את הרף עד לגילאי הטיפשעשרה, כך שבמיוחד בתקופה האחרונה מתמלאת ארצנו בילדונים בני 17-18 אשר מפזמים את שיריו של האדון סאבלימינל בכוחניות משכנעת ובטוחים שהם כלים/תותחים/קליברים/סטלנים, מחק את המיותר. אגב, הדברים מבוססים מתוך ידיעה אישית עמוקה (לצערי): יש לי אחד כזה בבית...

הסיבה השניה נוגעת לנפילה המוסיקלית המתמשכת: הארץ הולכת ומתרוקנת מאמנים כנים ומוכשרים כמו בן ארצי, עמיר בניון, ארקדי דוכין, יהודית רביץ, בועז שרעבי ודומיהם, ומתמלאת ב_______ (מלאו את תחושותיכם על גבי הדף. אני בחרתי במילה "זבלונים" אבל אני מפחד שיתבעו אותי) דוגמת להקת "בוייאקה", אמיר פי גוטמן, יוניסקס וכמובן - מיסטר פרזידנט סאבלימינל. מילים כנות ומרגשות? יוק. לחנים עמוקים בעי חיי נצח? תשכחו מזה. תדמית אמיתית וישרה? בחלומות. בינתיים, בואו ניתן לפוזת העוואנטה לומר את דברה.